יום ראשון, 10 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס - בג"צ 8938/11- all for peace נגד שר התקשורת-

1.       בג"צ 8938/11- all for peace נגד שר התקשורת- 

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ב pinterest.com
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס ב wordpress
עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק
   
    העותרת היא חברה הרשומה בישראל, המוחזקת בבעלות פרטית של חברה ישראלית וחברה פלסטינית, מפעילה את "רדיו כל השלום" (להלן: הרדיו). תכני השידורים נערכים באולפן בירושלים ומשם מופצים השידורים באמצעות רשת האינטרנט לציבור ולמשדר הממוקם בשטחי הרשות הפלסטינית. עד סמוך למועד הגשת העתירה הופצו השידורים גם באמצעות המשדר האמור, בתדר 107.2 מגה הרץ FM, וניתן היה לקלוט אותם עד לקו החוף של מדינת ישראל. לטענת העותרת, התדר הנ"ל הוקצה לה לטובת שידורי הרדיו האמורים על ידי הרשות הפלסטינית ברישיון שהוענק לה כדין. הדיון נסב אודות השאלה האם דרישת המשיב מהעותרת להפסיק את שידורי הרדיו (להבדיל מתכני השידורים המועברים באתר האינטרנט שמפעילה העותרת) מעל גלי האתר הינה דרישה חוקית, העומדת בכללי המשפט המנהלי.
בג"ץ (מפי השופט מלצר ובהסכמת המשנה לנשיאה רובינשטיין והשופט זילברטל) דחה את העתירה ופסק כי:
לפי החקיקה הרלבנטית, אדם, לרבות תאגיד, המקים, מקיים, או מפעיל, בישראל, תחנה לשידור רדיו, ו/או המקיים בישראל שידורי רדיו המיועדים וניתנים לציבור בישראל, שלא בהתאם לאחת מהמסגרות החוקיות, ושלא לפי הקצאה ו/או זכון, או רישיון, שקיבל לכך מהגורם המוסמך – פועל, לכאורה, באופן בלתי חוקי. גורמי הפיקוח במשרד התקשורת והשר חייבים לפעול כנגד מי שמקיים בישראל שידורי רדיו באופן בלתי חוקי ללא היתר כדין.

שידורי הרדיו של העותרת בישראל, באמצעות משדר המצוי בשטחי הרשות הפלסטינית לא נעשו, לכאורה, כדין, והמשיב היה מוסמך לדרוש את הפסקתם. העותרת היא תאגיד הרשום בישראל. פעילות העותרת במסגרת שידורי הרדיו עולה, לכאורה, כדי "קיום שידורים" בישראל, שלא לפי זיכיון ממועצת הרשות השנייה. שידורי העותרת מקיימים זיקה משמעותית הדוקה לישראל: השידורים נעשו גם בשפה העברית; השידורים כוונו לציבור בישראל, נועדו להיקלט ואף נקלטו בפועל בשטח נרחב של מדינת ישראל. בכך קיימה העותרת בישראל, לכאורה, שידורים הניתנים לציבור, במשמעות סעיף 32(א) לחוק הרשות השנייה, מבלי שקיבלה זיכיון או רישיון לכך כחוק. יתרה מכך השידורים נערכו בירושלים, כאשר החוק הישראלי הוחל גם על שטחי "מזרח ירושלים". המתקן בירושלים שמפעילה העותרת, איננו רק בגדר "מקום שבו מופקות התכניות המיועדות לשידור", אלא תחנה המשמשת את העותרת גם לצורך הפצת שידורי הרדיו לציבור (משם, הועברו תכניות השמע, הקולות והמידע על גבי רשת האינטרנט, בין היתר, אל המשדר המצוי ברמאללה). משכך, המתקן שמפעילה העותרת בירושלים לא יצא מגדרי "תחנת שידור", שסעיף 32(א) הנ"ל חל עליה.


העותרת עשתה שימוש בתדר רדיו הנקלט בישראל, לכאורה מתוך כוונה שכך יקרה ולא מחמת "זליגה" של השידורים לישראל, שלא לפי הקצאה שהתקבלה מהגוף המוסמך. גם אם נניח כי מדובר בתדר שהועבר בשלב כלשהו לרשות הפלסטינית ולא בתדר "ישראלי", עדיין, השימוש בו כפוף להוראות המחייבות את מי שמבקש לספק שירותים בישראל לקבל אישורים מהגורם המוסמך בישראל. אישור כזה לא ניתן לעותרת. יתרה מכך, התדר שבו עשתה העותרת שימוש לא הוקצה לה כדין עד היום. העותרת עשתה, לכאורה, באופן מכוון, שימוש בתדר "שהוקצה" לה, לכאורה על-ידי הרשות הפלסטינית, בהספק שידור החורג מתחומי גבולותיה הגיאוגרפיים של הרשות הפלסטינית וכפועל יוצא מדובר אף בשידור החורג מ"גבולות ההקצאה" שהיה בכוח הרשות הפלסטינית להעניק לעותרת לצורך שידורי רדיו הנעשים בתחומה. משכך, השימוש בתדר שנקלט בשטח נרחב של מדינת ישראל עולה, לכאורה, כדי שימוש בתדר בניגוד לסעיף 5ד(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי, וזאת גם אם השידור במובן של התהוות הגל האלקטרומגנטי נעשה מחוץ לטריטוריה של מדינת ישראל. בנוסף, פעילות העותרת הסיגה, לכאורה, את גבולות שידורי תחנות הרדיו האזוריות הפועלות בישראל כדין, ופגעה בהכנסותיהן מפרסומות שהן משדרות כדין; פעולות המשיב שפנה לעותרת בדרישה להפסיק את שידורי הרדיו, והגשת תלונה במשטרה עומדות במבחני הסבירות והמידתיות; טענות העותרת בדבר שינוי מדיניות האכיפה, קבלת החלטה משיקולים זרים, פגיעה בזכות הטיעון וזכותה לחופש ביטוי, נדחו.

פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שבת, 9 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס - הקצאת תדרים - בג"צ 1030/99- ח"כ חיים אורון ואח' נגד יו"ר הכנסת ואח'

         בג"צ 1030/99- ח"כ חיים אורון ואח' נגד יו"ר הכנסת ואח'- 


       במסגרת חוק להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי התקציב לשנת הכספים 1998 (תיקוני חקיקה) (תיקון), תשנ"ט‎-1999 (להלן – חוק הגברת הצמיחה) תוקן חוק הבזק, תשמ"ב-1982  באמצעות הוספת סעיף 3(7) לחוק הבזק. התיקון לחוק מעניק רישיון וזיכיון להפעלת תחנת שידור לשידורי רדיו למי שהפעיל במשך חמש שנים רצופות תחנה כזו אשר שידוריה נקלטו במרבית שטחי ישראל.
העותרים, מקצתם בעלי זיכיונות על-פי חוק הבזק להפעלת שידורי רדיו, ומקצתם עותרים ציבוריים, תוקפים את חוקתיות החוק. לטענתם, תוכן התיקון לחוק סותר הוראות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק-יסוד: חופש העיסוק, משום שהוא פוגע בעקרון השוויון בין מתחרים שלא לתכלית ראויה, אלא לתכלית הפסולה של הכשרת השידורים הלא חוקיים של תחנת הרדיו "ערוץ 7".
בית-המשפט העליון פסק:
א.   (1)  ביסוד הצורך להתערבות רגולטורית להסדרת תחום התקשורת האלקטרונית של שידורי הרדיו מונחים שני טעמים: האחד, היותו של תחום התדרים בספקטרום האלקטרו-מגנטי משאב ציבורי מוגבל שיש לקבוע לגביו סדרי קדימויות. הטעם השני הוא מהותי-תוכני: יש לדאוג להבטחת פלורליזם תקשורתי, למניעת מונופול בשוק הדעות ולשמירה על עקרונות יסוד (651ד, ו, 652ג – ז).
      (2)  בהתאם לצרכים האמורים מוסדרים ההיבטים הטכניים של תחום שידורי הרדיו בפקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], תשל"ב-1972, שתכליתה העיקרית היא הקצאת תדרים בהתאם להועדתם, והסדרת התנועה בתחום האלקטרו-מגנטי כדי להבטיח את השימוש המיטבי במשאבי הציבור, ואילו ההיבטים המהותיים-תוכניים של שידורי הרדיו מוסדרים בפרק ג' לחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, תש"ן-1990 (להלן – חוק הרשות השניה), שלפיו הענקת זיכיון לשידורי רדיו על-ידי מועצת הרשות השנייה תיעשה לאחר מכרז פומבי שתפרסם הרשות (654ו – ז, 655א, ד).
      (3)  המשמעות העיקרית של התיקון לחוק הנתקף בעתירה היא כי מי שהתיקון חל עליו פטור מהמנגנון החל על בחירת בעלי זיכיון על-פי חוק הרשות השניה, כך שהוא מקבל זיכיון להפעלת תחנת רדיו ללא צורך במכרז, נוסף על הענקת רישיונות לפי סעיף 5(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש] (656ו – ז).
ב.   (1)  עיקר בסיסי בזכות לחופש עיסוק המוגנת בחוק-יסוד: חופש העיסוק הוא חופש התחרות. פגיעה בחופש התחרות על-ידי התערבות בו בדרך של הענקת טובות הנאה לאחד המתחרים בלבד והעדפתו על אחרים, יש בה פגיעה בחופש העיסוק.
      (2)  התיקון לחוק פוגע בחופש התחרות של כלל המתחרים הפוטנציאליים, לרבות תחנות הרדיו האזוריות העותרות, על השימוש במשאב התדרים לשידורי רדיו ארציים, בכך שהוא מעניק זיכיון ורישיון לשידורי רדיו ארציים-פרטיים לגוף משדר העומד בתנאי התיקון לחוק, ללא מכרז וללא קריטריון חלוקה שוויוני אחר כלשהו (660ה).
ג.    (1)  מההיסטוריה של חקיקת התיקון לחוק בולטת לעין העובדה כי הכוונה הלא מוסתרת של יוזמי החקיקה ותומכיה הייתה להכשיר את שידורי ערוץ 7. תכלית זו של מתן רישיון וזיכיון לתחנות רדיו אשר פעלו ללא רישיון וזיכיון כדין, אינה ראויה בעליל. היא נותנת פרס למי שפעלו שלא כדין, ובכך מהווה פגיעה קשה בשלטון החוק. בנוסף, יש בה פגיעה בחופש העיסוק של מתחרים פוטנציאליים בלי לקדם יעד חברתי כלשהו (664א – ה).
      (2)  ייתכן כי לתיקון לחוק הייתה תכלית נוספת ברמת הפשטה גבוהה יותר, והיא מתן ייצוג תקשורתי פלורליסטי. ואולם, אין צורך לדון במקרה הנדון בשאלה של דינה של חקיקה שחלק מתכליותיה ראויות וחלקן בלתי ראויות לאור העובדה שדינו של התיקון לחוק להיפסל לאור אי-עמידתו במבחנים האחרים של פיסקת ההגבלה בחוק-יסוד: חופש העיסוק (664ו, 665ב – ג).
ד.   (1)  התיקון לחוק אינו מכיל כל מנגנון לקביעת סדר עדיפויות בין הצרכים התקשורתיים של מגזרים שונים. הוא עלול להביא למצב שבו כל התדרים הפנויים ייתפסו על-ידי תחנות המשדרות למגזר מסוים בלבד, בעוד שמגזרים אחרים, שגם להם צרכים מיוחדים, לא יזכו בתחנה כלשהי משלהם (666א – ב).
      (2)  בנוסף, אמות-המידה שנקבעו למתן זיכיון על-פי התיקון – והן שידורי רדיו במשך חמש שנים – אינן מכוונות כלל לאתר קבוצות אוכלוסיה בעלות צרכים מיוחדים ולקבוע סדרי עדיפויות ביניהן. לא עוצבה מסננת המונעת את החלת התיקון לחוק על גופים שאינם מייצגים אוכלוסיה ייעודית כלשהי. כמו כן לא עוצב מנגנון אשר תפקידו לאתר אוכלוסיות ייעודיות שהן הנזקקות ביותר לייצוג הולם במפת התקשורת הרדיופונית (666ג – ד).
      (3)  מכאן, שאפילו אם אחת מתכליות החוק הייתה התכלית הראויה של הבטחת ייצוג תקשורתי פלורליסטי, הרי האמצעים שבהם בחר התיקון לחוק אינם עומדים בדרישת פיסקת ההגבלה להתאמה בין האמצעי לבין המטרה החקיקתית (666ו).
ה.   (1)  התיקון לחוק אינו עומד גם בדרישה של בחירת האמצעי אשר פגיעתו בזכות פחותה משום שהתיקון לחוק אינו כולל חובת מכרז או כל אמצעי אחר האמור לספק הזדמנות שווה למתחרים פוטנציאליים להתמודד על ערוצי הרדיו הארציים. בכך נמנעת האפשרות להקטין את הפגיעה בחופש התחרות תוך הגשמת התכלית של מתן ייצוג לאוכלוסיות ייעודיות, למשל, בדרך של עיגון נושא הייצוג בקריטריונים לבחירת הזוכים במכרז (667א – ב).
            (2)        בנוסף, התיקון לחוק אינו עומד גם בדרישת המידתיות (במובנה הצר) משום שהתיקון גורם לפגיעה קשה בחופש העיסוק בלי שהוא מבטיח ייצוג בשידורי הרדיו לאוכלוסיות ייעודיות הזקוקות לכך ביותר, שכן לא נקבעו בו כל סדרי עדיפויות מהותיים אשר לפיהם תיקבע מיהותן של אוכלוסיות אלה. כמו כן אין לפסול את האפשרות כי גוף אחר עשוי לייצג נאמנה את האוכלוסיה שאותה משרת ערוץ 7 או אוכלוסיות אחרות אשר אותן משרתות תחנות שידור אחרות שהתיקון לחוק מכשיר (668ו – 669ג).
פורסם על ידי ב- אין תגובות:

עו"ד נועם קוריס - בג"צ 6406/00- בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נגד שר התקשורת ואח

1.       בג"צ 6406/00- בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נגד שר      התקשורת ואח'

     
ה  התעריפים הנגבים על-ידי העותרת נקבעים בתקנות המוצאות על-ידי שר התקשורת בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכספים של הכנסת. העותרת טוענת לחוסר סבירותן של התקנות ומבקשת להעלות את התעריפים הקבועים.
בית-המשפט העליון פסק:
(1)        חוסר סבירות היא עילה משפטית לביקורת החלטות של רשויות מינהליות, אולם העילה כפופה לסייגים. אחד הסייגים הוא שבית-המשפט אינו מוכן להתערב בהחלטה מינהלית בעילה של חוסר סבירות, אלא רק כאשר ההחלטה היא כל כך בלתי סבירה עד שרשות סבירה לא הייתה יכולה לקבל אותה. פירושו של דבר שבית-המשפט אינו אמור לשקול במאזניים את העמדה של העותרת כנגד העמדה של המשיבים כדי להחליט איזו עמדה סבירה יותר. אין זה תפקידו של בית-המשפט, אלא תפקידם של המשיבים, שהרי החוק הקנה להם את סמכות ההחלטה. במסגרת זאת הוקנה להם שיקול-דעת, ושיקול-הדעת חל גם על השאלה מהי העמדה הסבירה יותר בנסיבות המקרה. העותרת רשאית להעלות את טענותיה בעניינים אלה ולהציג את עמדת המומחים שלה בפני שר התקשורת, שר האוצר וועדת הכספים. אך הסמכות לשקול ולהחליט אם לקבל את טענות העותרת ואת עמדת המומחים שלה מוקנית למשיבים (434ו – 435א).
(2)        החלטת המשיבים, כמו כל החלטה אחרת של כל רשות מינהלית, מוגנת על-ידי חזקת החוקיות, כלומר חזקה היא שהחלטת המשיבים הינה חוקית, ועל העותרת מוטל הנטל לסתור חזקה זאת. בטענות המפורטות של העותרת, בכתב ובעל-פה, לא נמצאה אלא מחלוקת, ככל הנראה מחלוקת לגיטימית, בין מומחים משני הצדדים. בית-המשפט אינו אמור להכריע במחלוקת זאת ואינו כשיר לכך. לפיכך לא נמצא בהחלטת המשיבים חוסר סבירות שיש בו כדי לפסול את ההחלטה (435ב – ד).
(3)        אם כך לגבי החלטה מינהלית רגילה, קל וחומר בהחלטת המשיבים, שאין היא החלטה מינהלית רגילה. החלטת המשיבים קיבלה ביטוי בתקנות שאושרו על-ידי ועדת הכספים של הכנסת. בביקורת תקנות שאושרו על-ידי ועדה של הכנסת בית-המשפט נוהג להחיל את מבחן הסבירות ביתר איפוק, בייחוד כך כאשר מדובר במחלוקת שהיא בעיקרה מחלוקת כלכלית, חשבונאית או טכנולוגית, כמו במקרה הנדון. במקרה כזה מיתחם הסבירות של ועדת הכספים של הכנסת, כשהיא מאשרת את התקנות, רחב יותר, וככל שמיתחם הסבירות רחב יותר ההתערבות של בית-המשפט מצומצמת יותר (435ה – ו).
               עתירה למתן צו-על-תנאי. העתירה נדחתה.
עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ב pinterest.com
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס ב wordpress

עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק
פורסם על ידי ב- אין תגובות:

עו"ד נועם קוריס - בג"צ 6481/94- טלעד שירותי מידע טלפוניים נגד משרד התקשורת...

1.     בג"צ 6481/94- טלעד שירותי מידע טלפוניים נגד משרד התקשורת- 

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ב pinterest.com
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס ב wordpress
עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק

    העותרות, בעלות רישיונות מיוחדים ניסיוניים וזמניים לספק מידע קולי בישראל, סיפקו, בין היתר, שירותי בידור באמצעות הטלפון, אשר העיקרי והנפוץ ביותר מביניהם הוא השירות של ניהול שיחות אירוטיות. השירות ניתן באמצעות חיוג אל מספרי טלפון בעלי קידומת מסוימת. לאחר שהגיעו אל המשיבים תלונות חמורות על השפעותיו השליליות של שירות השיחות האירוטיות על ילדים ובני נוער, מונתה ועדה ציבורית לבחון את מכלול הבעיות הכרוכות בהפעלת השירותים הניתנים באמצעות הטלפון, בקידומת האמורה. בעקבות המלצות הוועדה, הותקנו תקנות הבזק (התקנה, תפעול ותחזוקה) (תיקון), תשנ"ה- .1994בתקנות, פוצל אזור החיוג הקיים, באופן שהוקצתה קידומת שונה לספקי מידע אמיתיים, בעוד שאזור החיוג בעל הקידומת לשירותים הבידוריים ייחסם לציבור בכללותו והוא ייפתח רק למנויי הטלפון שיגישו בקשה מפורשת להתחבר לקווי הטלפון בעלי הקידומת המאפיינת את שירותי הבידור. מכאן העתירה.לטענת העותרות, התקנות יוצרות הפליה בלתי צודקת בין נותני השירותיםבאזורי החיוג השונים ופוגעות בזכותן היסודית של העותרות לחופש העיסוק.

בית המשפט הגבוה לצדק פסק:נ
א. (1) על פני הדברים, לא דבקה אי-סבירות בתקנות הבזק (התקנה, תפעול ותחזוקה) (תיקון), אשר נתקבלו בהתבסס על מימצאיה, מסקנותיה והמלצותיה של ועדה ציבורית, שמונתה כמטרה למצוא תרופה לבעיות הקשות שהתעוררו עקב הפעלת השירות הטלפוני נושא העתירה ( 212ה-ו).
(2) התקנות הובאו לידיעתה של ועדת הכלכלה של הכנסת ואושרו על-ידיה, כנדרש בסעיף 12א לחוק הבזק, תשמ"ב-1982, לאחר שקיימה דיון ממצה תוך שמיעת טענות הצדדים המעוניינים ( 212ו-ז).
(3) בג"צ יתערב בהחלטה של ועדת הכנסת רק במקרים נדירים וחריגים ביותר, כאשר הוא משתכנע כי מדובר בהחלטה שרירותית ופסולה. עם כל המורכבות של הנושא דנן, לא נראה, אף לכאורה, כי בנסיבות המקרה ניתן לדבר על החלטה פסולה באופן קיצוני ( 212ז- 213א).
ב. (1) אין בתקנות נושא העתירה משום איסור על הפעלת השירותים, לרבות קיום השיחות האירוטיות. החופש לעסוק בעיסוק זה לא נפגע, והדבר הותנה ברצונו הוולונטארי של הלקוח, המעוניין להיזקק לשירות זה ( 213ב).
(2) בעובדה שניתן להשיג את השירות של קיום שיחות אירוטיות, באמצעות מספרי טלפון בחוץ-לארץ, אין משום עילה לאי-נקיטת צעדים מתאימים כדי לפתור את הבעיה הרצינית הקיימת או לפחות להגביל את היקפה ( 213ו-ז).

(3) אפילו יש בתקנות נושא העתירה כדי לפגוע במידה מסוימת באינטרסים של העותרות, הרי בהתחשב בבעיות שהתעוררו סביב מתן השירות ובחובת המשיבים למצוא להן פתרון, נראה שהתקנות הותקנו לתכלית ראויה. כאשר לא אסרו על מתן השירות אלא רק הגבילו אותו לאלה המביעים רצונם להיזקק לו, לא חרגו התקנות ממידה העולה על הנדרש ( 213ז- 214א).

פורסם על ידי ב- אין תגובות:
הירשם ל- רשומות (Atom)