רשימת החברות הבורסאיות בתל אביב 30.8.2018

(עו"ד נועם קוריס רשימת החברות הבורסאיות (א-ז
(עו"ד נועם קוריס רשימת החברות הבורסאיות (ח-נ

(עו"ד נועם קוריס רשימת החברות הבורסאיות  (ס-ת

חברה לישראל

חג'ג' אירופה

חג'ג' נדלן

חד-אסף

חילן

חירון

חלל תקשורת

חממה סחר

חמת

חנן מור

חשמל

טאואר

טבע

טוגדר

טופ מערכות

טיב טעם

טכנופלס ונצ'ר

טלדור

טלסיס

טלרד נטוורקס

טמפו משקאות

טן-חברה לדלק

יו.איי.אר.סי

יואל

יוזר טרנד-ש

יונט קרדיט-ש

יוניברסל מוטורס

יוניטרוניקס

יעקובי קבוצה

יצוא

ירושלים

ירושלים הנפקות

ישפרו

ישראל קנדה

ישראמקו יהש

ישרוטל

ישרס

כהן פיתוח

כיטוב פארמה

כיל

כלכלית ירושלים

כלל ביוטכנו

כלל משקאות

כלל עסקי ביטוח

כללביט

כן פייט ביופרמה

כנפיים

כפרית

כרמית

לאומי

להב

לודזיה

לודן

לוזון נדל"ן

לוזון קבוצה

לוינסקי עופר

לוינשטין הנדסה

לוינשטין נכסים

ליבנטל

לידר השקעות

לייבפרסון

לייטסטון

לכיש

לסיכו

לפידות חלץ יהש

לפידות קפיטל

מבטח שמיר

מבני תעשיה

מגדל ביטוח

מגדל ביטוח הון

מגדל קרנות נאמנ

מגדלי ים תיכון

מגה אור

מגוריט

מג'יק

מדטכניקה

מדיגוס

מדיוי תראפ

מדיפאואר

מדיקל קומפרשן-ש

מדלי קפיטל

מהדרין

מובייל מקס-ש

מודיעין יהש

מויניאן לימיטד

מור השקעות

מזור רובוטיקה

מזרחי טפחות

מזרחי טפחות הנפ

מטומי

מטעי הדר

מטריקס

מידאס השקעות

מיחשוב ישיר קב

מיטב דש השקעות

מיטרוניקס

מיי סייז

מיקרומדיק

מיקרונט

מירלנד

מישורים

מכון חקר אנטרנט

מלונות הכשרה

מליבו אינווסט.

מליסרון

מלם תים

ממן

מן הגורן

מנדלסון תשתיות

מנורה מב הון

מנורה מב החזקות

מניבים ריט

מנרב

מנרב פרויקטים

מעברות

מצלאוי

מקסימה

מר

מרחביה אחזקות

מרכנתיל הנפקות

נאוויטס מימון

נאוויטס פטרו

נאוי

נאוסיטי

נבידאה

נובה

נובולוג

נובל אסטס

נורסטאר החזקות

נטו אחזקות

נטו מלינדה

ניו הוריזון

נייס

נייר חדרה

ניסן

נכסים ובנין

נמלי ישראל

נמקו ריאלטי

ננו דיימנשן

נפטא

נץ קבוצה

נקסט ג'ן-ש

נקסטקום

נתיבי הגז

נתנאל גרופ

ב.יאיר

בבילון

בונוס ביוגרופ

בוני תיכון

בזק

בי ג'י איי

בי קומיונקיישנס

ביג

ביו ויו

ביוטיים

ביולייט

ביוליין אר אקס

ביומדיקו-ש

ביונד טיים(ש)

ביטוח ישיר

בינלאומי

בינלאומי הנפקות

בירמן

בית הזהב

בית שמש

בלוקצ'יין כריה

בראק אן וי

ברוקלנד

בריינסוויי

בריל

ברימאג דיגיטל

ברם תעשיות

ברן

ברנד

ברנמילר

בתי זיקוק

גאון אחזקות-ש

גאון קבוצה

גב ים

גבאי התחדש. עיר

גבאי מניבים

גבעות יהש

גו.די.אם(ש)

גולד

גוליבר-ש

גולן פלסטיק

גולף

גזית גלוב

ג'י.אפ.איי

ג'י.אף.סי גרין

ג'י.פי. גלובל

גילת

גירון פיתוח

גלוב אקספ יהש

גלובל כנפיים

גלוברנדס גרופ

גלילאו טק

גן שמואל

גניגר

ג'רוסלם השק(ש)

דה זראסאי גרופ

דה לסר

דולומיט אחז'-ש

דוניץ

דור אלון

דורסל

די פארם

די.אן.איי ביומד

דיסקונט

דיסקונט השקעות

דיסקונט מנפיקים

דירקט קפיטל-ש

דלק אנרגיה

דלק קבוצה

דלק קידוחים יהש

דלק רכב

דלק תמלוגים

דלשה קפיטל

דלתא

דמרי

דן מלונות

דנאל כא

דקסיה ישראל

דקסיה ישראל הנפ

דרבן

הדסית ביו

הוט

הולמס פלייס

הון אחזקות-ש

הזדמנות ישראלית

הכשרה אלפא

הכשרה חב לביטוח

הכשרת הישוב

הלמן אלדובי גמל

הלמן אלדובי השק

המלט

המשביר 365

הפניקס

הפניקס גיוסי הו

הראל הנפקות

הראל השקעות

הראל מטבעות

הראל סל

הראל קרנות מדד

הרודיום השק

הרץ פרופרטיס

וו.סי.ג'י

וואיטסטון

וואן טכנולוגיות

ווטרסטון

וויטסמוק

וויי-בוקס

וונטייז

וורטון פרופרטיז

ויז'ן סיגמא

ויטלה קפיטל-ש

וילאר

וילי פוד

ויקטורי

ויתניה

זנלכל

הנכה שירש נכס ישלם את מלוא חוב הארנונה

הנכה שירש נכס ישלם את מלוא חוב הארנונה

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס: מפעיל אתר אינטרנט? - ערוץ 7

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

בית המשפט העליון הכריע לאחרונה בבקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' כהן) מיום 8.4.2018 בע"א 1433-02-17 ובע"א 46772-04-17, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ש' גלר) מיום 15.12.2016 בת"א 15191-02-11.

המשיבה, עיריית תל אביב הגישה תביעה לבית משפט השלום לתשלום חוב ארנונה וחיובים עירוניים נוספים בעניין נכס שברחוב בן יהודה בתל אביב (להלן: הנכס), נגד הנתבעים שלהלן: הנתבעת 1 - חברה פרטית שדווחה כמחזיקה בנכס למשך תקופה מסוימת (להלן: החברה); הנתבע 2 - אביו המנוח של המבקש, אשר נפטר במהלך ניהול ההליך, הרשום ברשם החברות כבעלים של 100% ממניות החברה (להלן: המנוח); הנתבע 3 – המבקש, אשר היה רשום כמחזיק בנכס למשך תקופה מסוימת.

בפסק דין מפורט ומנומק מיום 15.12.2016 קיבל בית משפט השלום את תביעת המשיבה נגד החברה ונגד המבקש. נגד המנוח (עזבונו) לא ניתן פסק דין, הואיל ונקבע כי משהוא נפטר והמשיבה לא ביקשה לתקן את התביעה, אין מקום ליתן פסק דין המכריע בעניינו. לגבי המבקש, נקבע בין היתר כי יש להטיל עליו אחריות אישית מכוח היותו מחזיק ישיר בנכס בתקופה מסוימת, וכי יש לדחות את טענותיו כי הוא זכאי להנחה בתשלום דמי הארנונה בשל היותו מוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי בדרגת נכות של אי כושר עבודה מקסימלי, הואיל והוא לא הגיש תחשיב נגדי לחישובי המשיבה, אלא הציג טיעון כללי בלבד לגבי ההנחה לה הוא לכאורה זכאי.

על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בכל הנוגע לחיובו האישי (ע"א 1443-02-17). המשיבה הגישה ערעור שכנגד בכל הנוגע לאי חיוב המנוח בתשלום דמי ארנונה במהלך תקופה מסוימת (ע"א 46772-04-17). בהחלטה מיום 3.4.2017 קבע בית המשפט המחוזי כי אין מדובר בערעור שכנגד, ולכן ערעור המשיבה יידון כערעור רגיל, כאשר המועד להגשתו הוארך עד להגשתו בפועל.

בפסק דין מיום 8.4.2018 דחה בית המשפט המחוזי את שני הערעורים האמורים. לגבי ערעורו של המבקש, נקבע בין היתר כי פסק דינו של בית משפט השלום מתבסס על ממצאים עובדתיים, ועל התרשמות ישירה מעדים, ולכן, הואיל והמקרה דנן אינו נופל לאותם המקרים החריגים, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים אלו.

על פסק דין זה הגיש המבקש את הבקשה לרשות ערעור שלפנינו, בה בין היתר טוען המבקש נגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. כן הודגש כי שגה בית משפט קמא בעת שדחה את טענות המבקש בעניין ההנחה בתשלום דמי הארנונה, הואיל ולשיטתו, הוא ציין בהליך בבית משפט קמא כי מגיעה לו את אותה ההנחה לה זכאי היה המנוח, כאשר גובה ההנחה היחידה לנכסים שאינם משמשים למגורים היא 2/3.

לאחר העיון בבקשה הגיע בית המשפט העליון לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" - רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקש למשיבה, והיא אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית, חרף ניסיון המבקש לטעון לכך. פסק דינו של בית משפט השלום מפורט, מנומק ומבסס היטב את קביעותיו כי המבקש החזיק בנכס באופן ישיר בתקופה הנטענת, וכי אין לקבל את טענות המבקש לגבי ההנחה בתשלום דמי הארנונה, לאור זאת שהמבקש לא טרח להוכיח את זכאותו להנחה, אלא הסתפק בטיעון כללי. הואיל וכלל טענות המבקש, לרבות טענותיו בעניין זכאותו הלכאורית להנחה בתשלום דמי הארנונה, הינן טענות המופנות נגד ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום, צדק בית המשפט המחוזי בעת שקבע בפסק דינו כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים אלו. על כן, טענת המבקש כי בתי משפט קמא התעלמו מהחובה לדון בהנחה המגיעה לו, הינה טענת סרק.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

בית המשפט הפחית את שכרו של הבורר

בית המשפט הפחית את שכרו של הבורר

בית המשפט הפחית את שכרו של הבורר עו"ד זכי כמאל לאחר שהצדדים הגישו תביעה להפחתת פסק בורר.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

החלטת בית משפט בעניין שכרו של בורר – האם ניתן לערער עליה ברשות או בזכות? זו השאלה שהתעוררה בבקשות שבפני.

המערער שימש כבורר בהליכים שהתנהלו בין המשיבים. עם תום הליך הבוררות שילמו המשיבים למערער שכר טרחה בסך של 345,000 ש"ח בתוספת מע"מ. לאחר מכן, הגישו המשיבים 2-1 לבית המשפט המחוזי בקשה לפי סעיף 32 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן:חוק הבוררות) להפחתת שכר הבורר, אליה הצטרפו מאוחר יותר גם המשיבים 5-3. בפסק דינו מיום 15.3.2018 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה והורה למערער להשיב סך של 37,200 ש"ח בתוספת מע"מ הן למשיבים 2-1 והן למשיבים 5-3.

הערעור שבו בית המשפט העליון נדרש להכריע, נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והוגש ביום 15.4.2018. בית המשפט העליון הכריע בשתי בקשות מטעם המשיבים 2-1 והמשיבים 5-4 לסילוק הערעור על הסף. לטענתם, יש לדחות את הערעור על הסף שכן בהתאם להוראות סעיף 38 לחוק הבוררות פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן לערעור ברשות בלבד. 

המערער, מצדו, טוען כי סעיף 38 לחוק הבוררות נסב רק על "החלטות" של בית משפט בענייני בוררות ולא על "פסקי דין". לטענתו, משעה שבית המשפט המחוזי סיווג את החלטתו כפסק דין, פתוחה בפניו הדרך להגשת ערעור. לחילופין, מבקש המערער כי תינתן לו הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. המערער טוען כי יש צדק במתן הארכת מועד זו בהתחשב בכך שהוא הסתמך על אופן סיווג ההחלטה על-ידי בית המשפט המחוזי, ושהערעור הוגש בתוך המועדים להגשת בקשת רשות ערעור.  

סיווג ההליך – פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין שכרו של המערער ניתן מכוח סעיף 32 לחוק הבוררות, המקנה לבית המשפט סמכות להפחתת שכר בורר בתנאים המפורטים בו. סעיף 38 לחוק הבוררות קובע כי "החלטה של בית המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור ברשות...". בית משפט זה נקט פרשנות מרחיבה בכל הנוגע לפרשנות של סעיף 38 לחוק הבוררות. בין השאר, וזה הרלוונטי לענייננו, נקבע כי הוראות סעיף 38 חלות הן על החלטה המכריעה באופן סופי בתובענה (היינו פסק דין) והן על החלטה אחרת (ראו: רע"א 2901/10 ווטאירפול הנדסה בע"מ נ'General Electric Company, פסקה 5 (7.6.2010)). בית המשפט הבהיר כי יש בכך משום סטייה מכללי הערעור הרגילים במשפט האזרחי, המבחינים בין פסק דין לבין "החלטה אחרת", אולם הבחנה זו נדרשת לצורך המגמה לחזק את מוסד הבוררות תוך הגבלת התערבותו של בית המשפט למינימום הנדרש (ראו: בש"א 7457/10 ש.י. מובילי מרחבים בע"מ נ' משואות יצחק - מושב שיתופי להתיישבות, פסקה 3 (1.11.2010)).

אם כן, המסקנה הנובעת מהאמור לעיל היא שדרך ההשגה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור. המערער, כאמור, לא פעל כך. כעת נותר לבחון האם יש להיעתר לבקשתו להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

בנוגע להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור –בית המשפט העליון החליט להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

בענייננו, ישנם שיקולים כבדי משקל שלא להיעתר לבקשה. כידוע, במקרים שבהם טוען המבקש לטעות שהובילה לאיחור בהגשת הליך, עליו להוכיח כי מדובר בטעות שאדם סביר היה יכול להיקלע אליה במישור האובייקטיבי (פרשנות החוק) או במישור הסובייקטיבי (מאמץ כנה למניעת הטעות) (ראו: בש"ם 6229/11 דון-יחיא נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה, פסקה 8 (10.10.2012)). בענייננו, קשה לומר שטעותו של המערער בפרשנות החוק היא "סבירה". בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז ניתן פסק-הדין המנחה בע"א 4886/11 גרוס נ' קידר, פ"ד נז(5) 933 (2003), ניתנו על-ידי בית משפט זה החלטות רבות בנושא פרשנותה של הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות, ועל כן אין עוד ספק כי ההלכה בעניין תחולתו הרחבה של הוראת סעיף 38 הנ"ל היא בגדר דין מושרש וידוע, שבעלי הדין צריכים להנחות את עצמם לפיו (ראו למשל: ע"א 7739/11קרמיטל אי.אל בע"מ נ' וילאר נכסים (1985) בע"מ (15.4.2012)). קל וחומר במקרה דנן, מצופה היה מהמערער – עורך דין המשמש כבורר – לוודא את המצב המשפטי טרם נקיטה בהליך ערעורי. מכל מקום, גם אם היה למערער ספק, הרי שראוי שהיה מגיש בקשת רשות ערעור ובצידה בקשה כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכות המסורה לו בתקנות 410 או 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לכך מתווספים גם סיכוייו הלכאוריים הנמוכים של ההליך, נוכח ההלכה לפיה רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד (ראו, למשל: רע"א 7731/16 גור נ' ברעם (18.16.2016)).

יחד עם זאת, נתתי משקל לעובדה שהערעור הוגש בתוך המועד להגשת בקשת רשות ערעור, באופן שלא פגע באינטרס ההסתמכות של המשיבים (ראו והשוו: ע"א 1190/10 מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ' גוב גיא בע"מ (15.6.2010)), ומשום כך אני סבורה כי האיזון בין מכלול השיקולים מביא לתוצאה לפיה יש להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, תוך חיוב המערער בהוצאות המשיבים.

אשר על כן, בית המשפט העליון הורה על מחיקתו של הערעור שהגיש הבורר. המערער יהיה רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא עד ליום 2.9.2018, וזאת בכפוף לתשלום הוצאות המשיבים 2-1 בסך של 4,000 ש"ח והוצאות המשיבים 5-3 בסך של 4,000 ש"ח, ותוך הצגת אישור לבית המשפט על תשלום ההוצאות. יובהר כי תשלום ההוצאות יהווה תנאי להגשת בקשת רשות ערעור מטעם המערער.

ככל שתוגש בקשת רשות ערעור, בית המשפט העליון קבע שאת דבר ההחלטה על מחיקת הערעור יצויין בפתחה ותצורף לה כנספח.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

עו"ד נועם קוריס- הגשת ערעור לא תעכב את תשלום ההוצאות

עו"ד נועם קוריס- הגשת ערעור לא תעכב את תשלום ההוצאות

בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 1136/08 ות"א 27035-02-11 (השופטת ד' קרת-מאיר) מיום 3.1.2017, בגדרו מחק בית המשפט את תובענת המבקשים למניעת קיפוח (בהתאם לסעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999) ולמתן חשבונות, בהתייחס לאופן בו נוהלה המבקשת 1, חברת קוב כל עיצובים בע"מ (להלן: החברה), בה היו שותפים המבקש 1 (להלן: המבקש) והמשיב. דחה בית המשפט העליון את העתירה לעיכוב ביצוע פסק הדין בהתייחס לרכיב ההוצאות, בסך 60,000 ש"ח, שנפסקו לחובת המבקשים.

רקע עובדתי והליכים קודמים

בין הצדדים נוהלו הליכים משפטיים רבים; תחילתם של ההליכים המשפטיים בין הצדדים בתביעה שהגיש המבקש נגד המשיב ביום 31.1.2008 (ת"א 1136/08; להלן: התביעה העיקרית), בה נטען, בין היתר, כי המשיב עשה שימוש שלא כדין בכספי החברה.

המשיב מצידו, הגיש ביום 14.2.2011 תביעה נפרדת נגד המבקש והחברה (ת"א 27035-02-11; להלן: התביעה הנפרדת), בה טען כי המבקש קיפח את זכויותיו בחברה, וניצל את מעמדו בה על מנת לגזול את נכסיה ואת פעילותה העסקית ולהעבירם אל חברה מתחרה שהקים.  

ביום 20.10.2015 הגיש המשיב, תביעה שכנגד במסגרת התביעה העיקרית, הזהה לתביעה הנפרדת שהגיש (להלן: התביעה שכנגד). בהחלטה מיום 9.12.2015 נקבע, כי התביעה הנפרדת תימחק, תוך הותרת התביעה שכנגד על כנה.

לאחר מספר דיוני קדם משפט, נקבע דיון הוכחות בתביעה העיקרית ליום 2.1.2017.

בין לבין, הוגשו למעלה מ-40 בקשות שונות, בכללן בקשות מטעם שני הצדדים לגילוי מסמכים, מענה לשאלונים, ולדחיית מועד הגשת תצהירי עדות ראשית ומועד הדיון בשל מצבו הרפואי הנטען של המבקש.

בית משפט קמא האריך מספר פעמים את המועד שנקבע להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המבקש, אולם קבע כי אין מקום לדחות את המועד שנקבע לדיון ההוכחות, וזאת בשים לב להימשכותם של ההליכים בתיק מזה שנים ארוכות.

מספר ימים עובר למועד שנקבע לדיון ההוכחות, הגיש המבקש בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון, עקב טענה להחמרה במצבו הרפואי, בעטיה צפוי היה המבקש לעבור ניתוח. בית משפט קמא מצא, כי המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה אינם תומכים בטענות המבקש לגבי מצבו הרפואי ודחה את הבקשה. חרף האמור, לא התייצב המבקש במועד שנקבע לדיון ההוכחות.

בנוסף, הסתבר כי המבקש לא שילם את המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, על אף שהשובר לתשלום נשלח אליו כבר במהלך חודש מאי 2016.

משכך, הורה בית משפט קמא על מחיקת התביעה העיקרית, תוך חיוב המבקשים בהוצאות בסך כולל של 60,000 ש"ח (להלן: פסק הדין).

ביום 16.2.2017 הגישו המבקשים לבית משפט זה ערעור על פסק הדין.

בשים לב לכך שהתביעה שכנגד נותרה על כנה, הורה בית משפט קמא (השופט מ' אלטוביה) בהחלטתו מיום 4.4.2017 על עיכוב הדיון בתביעה שכנגד עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים.

הצדדים זומנו לדיון קדם משפט בפני בית משפט העליון, שהתקיים ביום 23.5.2017, על מנת לנסות ולייתר את הדיון בערעור. במסגרת הדיון הוצע לצדדים, כי בכפוף לתשלום המחצית השניה של האגרה על-ידי המבקש ולתשלום הוצאות בסכום שייקבע, יחודש הדיון בתביעה העיקרית.

ביום 22.7.2018, בחלוף כשנה ומחצה מאז הגשת הערעור, הוגשה הבקשה במסגרתה התבקש עיכוב ביצוע פסק הדין ככל שהוא מתייחס לרכיב ההוצאות.

מהבקשה עולה, כי היא הוגשה עקב הליכי הוצאה לפועל בהם נקט המשיב נגד המבקשים לאחר שלא שולמו ההוצאות שנפסקו לזכותו.

לטענת המבקשים, סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים. לשיטתם, שגה בית משפט קמא משלא נענה לבקשה לדחיית הדיון בשל מצבו הרפואי של המבקש עובר לדיון, ומכל מקום, אי-התייצבותו לדיון לא הצדיקה את הטלת "הסנקציות הדרסטיות ומרחיקות הלכת", כלשון המבקשים, של מחיקת התביעה העיקרית וחיובם בהוצאות בסכומים שנפסקו. בפרט, לטענתם, לא היה מקום לחיוב המבקשת 3 בתשלום ההוצאות, משזו צורפה להליך רק נוכח הגשת התביעה שכנגד.

אשר למאזן הנוחות, טענו המבקשים כי הוא "נוטה באופן מובהק" לטובתם, וכי למשיב לא יגרם כל נזק אם יעוכב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, זאת בפרט לאור הסכומים הניכרים אשר לגרסתם נטל המשיב שלא כדין מקופת החברה.

בית המשפט העליון דחה את הבקשה וקבע, שבעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין, ואין בהגשת ערעור, לכשעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין או מתן סעד זמני שימנע את מימוש הזכייה (ראו עע"מ 3068/17 עיריית תל אביב- יפו נ' מיכקשווילי (26.9.2017)).  

          

על המבקש עיכוב ביצוע פסק הדין להוכיח, במצטבר, כי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו. בין שני התנאים הללו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור להתקבל פחותים, על המבקש מוטל נטל כבד יותר להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ולהיפך.

מבין שני התנאים הללו, הוענק משקל הבכורה לשיקול בדבר מאזן הנוחות. בהקשר זה מוטל על המבקש הנטל להוכיח, כי אם לא יעוכב פסק הדין ובסופו של ההליך יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

עוד נקבע, כי ככלל, לא יעוכב ביצועו של חיוב כספי, אלא בהתקיים חשש ממשי שביצוע מיידי שלו יגרום נזק בלתי הפיך אם יתקבל הערעור (ע"א 1563/18 החברה הכלכלית לפיתוח כפר-סבא בע"מ נ' קן התור הנדסה ובנין בע"מ (16.4.2018)).

בנסיבות העניין, מבלי לנקוט עמדה בשאלת סיכויי הערעור, נקבע שהמבקשים לא עמדו בנטל להוכיח שמאזן הנוחות נוטה לטובתם. מלבד טענות בעלמא, לא הוכיחו המבקשים מהו הנזק שייגרם להם מביצוע פסק הדין, ככל שייגרם. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המלצות משטרה בתקשורת

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט