בג"צ דחה עתירת בן סעדון להשתבץ ברשימת הליכוד

בג"צ דחה עתירת בן סעדון להשתבץ ברשימת הליכוד

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

בג"ץ דחה העתירה בקבעו שעניינה של עתירה זו היא בבקשת העותר, מר יעקב בן סעדון, להורות לוועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-21 (להלן: ועדת הבחירות), לשבצו במקום ה-19 ברשימה המשותפת של מפלגות הליכוד – תנועה לאומית ליברלית (להלן: הליכוד) ו'אח"י ארץ חברה יהדות', לכנסת ה-21. בד בבד ביקש בן סעדון, כי נורה על מתן צו ביניים.

אלה בתמצית שבתמצית, העובדות הצריכות לענייננו: בהתאם לסעיפים 9 ו-13 לתקנון הבחירות של מועמדי הליכוד לכנסת העשרים ואחת (הוראת שעה), הוקצה המקום ה-19 ברשימת הליכוד לכנסת, לנציג מחוז השפלה. בבחירות המקדימות שנערכו בליכוד ביום 5.2.2019, נבחר מר פנחס עידן כנציג מחוז השפלה. בהתאם לכך הוא שובץ במקום ה-19 ברשימת הליכוד-אח"י לכנסת ה-21 (להלן: הרשימה או רשימת הליכוד). במהלך בדיקת רשימות המועמדים לכנסת, הבחינה ועדת הבחירות בכך שמר עידן מועסק ברשות שדות התעופה. משכך, פנתה הוועדה לרשות שדות התעופה כדי לברר מהי דרגתו, שכן לפי סעיף 56(א1)(1) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הבחירות או החוק), "עובד המדינה שדרגתו היא אחת מארבע הדרגות העליונות בכל סולם דירוג" – לא יהא מועמד לכנסת. הבירור העלה, כי עידן דורג עד לתאריך 6.1.2019 בדרגה הגבוהה בסולם הדרגות למשרתו, ובאותו יום 'שונמך', הורד לדרגה נמוכה יותר לפי בקשתו-שלו. מחמת עובדה זו, התעוררה שאלה באשר לחוקיות מועמדותו לכנסת, ועמידתו בהוראות סעיף 56(א1)(1) לחוק הבחירות. שני דיונים התקיימו לפני ועדת הבחירות בעניין הזה במסגרת פ"מ 3/21 פנחס עידן (7.3.2019)). במהלך הדיונים הציע יו"ר ועדת הבחירות, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון השופט ח' מלצר (להלן: יו"ר ועדת הבחירות), כי פנחס עידן ישקול להסיר את מועמדותו. לאחר ששקל את ההצעה, הודיע עידן ביום 6.3.2019, כי הוא אכן מסיר את מועמדותו; בהחלטת יו"ר ועדת הבחירות מיום 7.3.2019 – הוסר שמו מרשימת הליכוד לכנסת.

משהוסרה מועמדותו של פנחס עידן, הגיש מר בן סעדון עתירה לוועדת הבחירות – ה"ש 12/21 יעקב בן סעדון נ' הליכוד תנועה לאומית ליברלית (10.3.2019). בעתירתו טען, כי משהגיע למקום השני בהתמודדות על משבצת מחוז השפלה בבחירות המקדימות, ומשקוֹדמוֹ הסיר את מועמדותו, הרי שעליו לבוא בנעליו, לתפוס את מקומו, ולהחליפו במקום ה-19 ברשימה. בתגובת הליכוד לעתירה מיום 7.3.2019 נמסר, כי המפלגה "תסכים לכל אחת משתי האפשרויות שתיקבע על ידי כבוד יושב ראש וועדת הבחירות המרכזית הנכבדה, כלומר, שכל המועמדים ברשימה המשובצים אחרי המקום ה- 19 ברשימה שהתפנה, יקודמו מקום אחד ברשימה [...] ולחילופין, לשבץ במקום ה-19 ברשימה [...] את המבקש שדורג שני בבחירות המקדימות שהתקיימו בליכוד, לבחירת מועמד מטעם מחוז 'שפלה' לרשימת מועמדי הליכוד לכנסת" (פסקה 18 לתגובה). בהחלטת יו"ר ועדת הבחירות מיום 10.3.2019 – נדחתה העתירה. תחילה ציין יו"ר הוועדה, כי די היה בכך שלא צורפו כל המשיבים העלולים להיפגע מן ההחלטה, כדי להביא לדחייתה על הסף. יחד עם זאת, התייחס יו"ר הוועדה לגופם של דברים, והבהיר, כי "שינוי כאמור בסעיף 57(ט2) לחוק הבחירות, שהוא: 'החלפת מועמד פלוני במועמד אחר, מחיקה או הוספה של שם מועמד, שינוי סדר רישומו של מועמד ברשימה או שינוי המספר הסידורי שליד שם המועמד' הוא ליקוי שאיננו ניתן לתיקון כלל". משדחה יו"ר ועדת הבחירות את עתירתו של בן סעדון, הוגשה העתירה שלפנינו.

בעתירתו טוען בן סעדון, כי הליקוי שנמצא ברשימת הליכוד לכנסת ה-21 הוא פגם אשר ניתן לתיקון. על-פי סעיף 62(ג) לחוק הבחירות, במצב שבו הוגשה רשימה בניגוד לחוק הבחירות, ב"כ המפלגה יהא רשאי לתקנה. בן סעדון הוסיף, כי אי-קבלת העתירה תוביל לכך שלא יוקצה מקום לנציג השפלה, וזאת בניגוד לתקנון הליכוד, ובניגוד להחלטת מרכז המפלגה. בן סעדון גורס, כי אמנם על דרך הכלל אין לשנות מן הרשימה לאחר שהוגשה לוועדת הבחירות; אולם, בהתאם לאמור בע"א 10596/02 נס נ' הליכוד פ"ד נז(1) 769 (2002); (להלן: עניין נס), במקרים חמורים שבהם הוכח כי סדר המועמדים הוא תוצאה של זיוף, או מרמה – ניתן יהיה לשנות מן הרשימה, גם לאחר הגשתה. בתגובה מטעם יו"ר ועדת הבחירות מיום 15.3.2019 נטען, כי יש לדחות את העתירה על הסף, מאחר והעותר אינו נמנה על הגורמים הרשאים לערער על החלטת ועדת הבחירות. סעיף 64(א) לחוק הבחירות מונה רשימה סגורה של גורמים שרשאים לערער על החלטות ועדת הבחירות; העותר דנן אינו בתוכם. עוד נטען מטעם יו"ר ועדת הבחירות, כי יש לדחות את העתירה לגופה, שכן בענייני בחירות ההקפדה על המועדים המצוינים בחוק היא הכרחית. משהוגשה הרשימה לוועדת הבחירות, שוב לא ניתן לשנותה, לעצבה, ולהחליף את מי מהמועמדים המנויים בה. כמו כן נטען, כי על-פי הוראות סעיף 62א בצירוף סעיף 57(ט2) לחוק הבחירות לא ניתן להחליף מועמדים ברשימה, לאחר הגשתה לוועדת הבחירות. גם אין באמור בעניין נס, כדי לאפשר שינוי הרשימה בעניין דנן. דובר שם על זיוף ומרמה, בעוד שבנדון דידן קבעה הוועדה כי מעשיו של עידן נעשו בתום לב.  

חלק מן המשיבים – ח"כ הילה אסנת מארק, ח"כ מיקי זוהר, גב' מיכל סגמן, מר אריאל קלנר, מר עמית הלוי, ומר ואטורי ניסים, מועמדים ברשימת הליכוד לכנסת, הגישו תגובה מטעמם, ובה טענו, כי אין לסטות מן הכלל ומן הנוהג שלפיו משהוגשה רשימת המועמדים לכנסת – לא תתערב ועדת הבחירות בהרכבה. עוד הודגש, כי פנחס עידן פרש; הוא לא נפסל. משפרש, אין לשבץ מועמד אחר במקומו, אלא להתקדם בהתאם לסדר הרשימה. מנגד, הובאה על-ידי בן סעדון עמדתם של שני משיבים אחרים: גב' מטי יוגב וח"כ יהודה גליק אשר גורסים, כי מטעמי צדק נכון להעתר לעתירה, וזאת הגם שהחלטה שכזו תפגע בהם, במיקומם ברשימה. מפלגת הליכוד מצדה, מוסיפה להחזיק בגישה לפיה, היא אינה מביעה עמדה בסוגיה שלפנינו, ומותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. 

דיון והכרעה

למקרא טענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, ולמשמע טענותיהם בעל-פה, החלט בג"צ כי דין העתירה להידחות. מפאת דוחק השעה, לא נדרש בג"צ לכל טענות הסף שנטענו לפניו, הגם שבעיקרו של דבר יש בהן ממש. בן סעדון טוען, כאמור, כי על ועדת הבחירות לתקן את רשימת הליכוד לכנסת, להכניס בה שינויים שלא כסדר, 'להקפיץ' אותו כמועמד למיקום גבוה יותר. כפי שיפורט לקמן, סמכות שכזו אינה מוקנית לוועדת הבחירות, ומשכך החלטתה נכונה ובעינה עומדת.

סעיף 57(ט)(1) לחוק הבחירות מורה כך: "רשימת מועמדים, בצירוף כתב הסכמה של כל אחד מהמועמדים חתום על ידו, תוגש לועדה המרכזית לא יאוחר מהיום ה-47 שלפני יום הבחירות בשעה 22:00". מועד הגשת הרשימות לוועדת הבחירות חלף זה מכבר, עוד בטרם ביקש בן סעדון לערוך את השינוי המבוקש. הכלל הנקוט בידינו, כך מורה החוק,  שבענייני בחירות ישנה חשיבות רבה למועדים. מועדי הבחירות 'קודש' ואין לחרוג מהם. עמד על כך הנשיא (כתוארו אז) א' ברקבעניין נס: "חוקי הבחירות אמורים להבטיח ככל האפשר הגשמה אפקטיבית של רצון הבוחר. על-כן מסגרת בחירות, בייחוד כלליות וארציות, מחייבת עמידה בלוחות זמנים ומועדים נוקשים וקביעת סוף פסוק לדיונים ולשינויים. בלא כך לא יהיה ניתן להבטיח כי הבחירה תהיה אפקטיבית וברורה. קביעת כללים ברורים ומתוחמים באה להסדיר גם את התחרות במסגרת הבחירות ולקבוע מסגרת שוויונית לפעולתה" (פסקה 11). הגשת רשימה לוועדת הבחירות כמוה כ'נעילת שער'. עם הגשת הרשימה לוועדת הבחירות 'נסתם הגולל' על הרהורים, תיקונים, ושינויים. סעיף 57(ט2) לחוק הבחירות משמיענו, כי הרשימה המוגשת לוועדת הבחירות צריכה להיות 'סופית', בהירה ונהירה; ללא שינויים, בלא תיקונים. הוגשה הרשימה עם שינויים ותיקונים – יהא זה ליקוי שיביא לפסילתה, ליקוי שאינו ניתן לריפוי (ראו סעיף 62א(3) לחוק הבחירות). הגבלת היכולת לשנות ולתקן, מבוססת על הצורך בוודאות, בתקינות ובטוהר הליך הבחירות.

בסעיף 41א(ב) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הרשויות המקומיות) נקבע במפורש: "אין להחליף או להוסיף מועמדים ברשימת מועמדים לאחר שהוגשה, ואין להביא בה שינויים אחרים, אלא אם כן הוחלף או נוסף מועמד לפי הוראות סעיף 6ב(ג) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975". מהוראה מפורשת זו נוכל להקיש אף לענייננו, שכן כמה מהוראותיו של חוק הרשויות המקומיות בעניין ליקויים ברשימת המועמדים, וריפויין, מקבילות להוראותיו של החוק. כך למשל נאמר בדברי ההסבר להצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 60), התשע"א-2011: "מוצע לקבוע בחקיקה ראשית, בסעיף 57(ט2) המוצע, הוראה בדבר איסור שינויים ברשימות מועמדים המוגשות לוועדה המרכזית שהם החלפה, מחיקה או הוספה של שמות מועמדים, שינוי סדר רישומם [...]. הוראה דומה קבועה בסעיף 35(ט) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965" (ה"ח 365, 620). הנה כי כן, דברי ההסבר מצביעים על רצון המחוקק ליצור אחידות בין שני דברי החקיקה בכל הנוגע לתקינותן של הרשימות. יוצא אפוא, כי משהוגשה רשימת המועמדים לוועדת הבחירות, אין לשנותה 'כי פנה יום'.    

לצד הכלל האוסר לערוך שינויים ברשימה לאחר הגשתה, נקבע במסגרת סעיף 62(ג) לחוק החריג הבא: "הוגשה רשימת מועמדים שלא בהתאם להוראות חוק זה, תודיע הועדה המרכזית, לא יאוחר מהיום ה-40 שלפני יום הבחירות, לבא-כוח הרשימה ולממלא מקומו על הליקוי, והם רשאים לתקן את הליקוי לא יאוחר מהיום ה-35 שלפני יום הבחירות". הוראה זו מאפשרת לב"כ המפלגה וממלא מקומו, לתקן ליקוי שנפל בעת הגשת הרשימה לוועדה, ליקוי מחמת אי-עמידת הרשימה בהוראות חוק הבחירות. במקרה שכזה תוכל המפלגה לתקן את הליקוי, על מנת שלא ימנע אישור הרשימה – או חלק ממנה – על-ידי ועדת הבחירות. על היחס בין הפגמים הניתנים לתיקון לבין אלו שאינם, עמד השופט נ' הנדל בהתייחסו להוראות דומות הקבועות בחוק הרשויות המקומיות (ראו: בג"ץ 7396/18 מפלגת העבודה הישראלית נ' שפר, פסקה 10 (3.2.2019)).

בן סעדון טען כאמור כי בעניינו נפל ליקוי המאפשר לוועדת הבחירות לתקן את הרשימה בהתאם להוראותיו של סעיף 62(ג). אלא שכדי להגיע למסקנתו-זו, עליו להניח שתי הנחות מקדימות: (א) בהגשת רשימת הליכוד נפל ליקוי, מחמת אי-עמידה בהוראותיו של חוק הבחירות; (ב) משנפל ליקוי כאמור, מוקנית לוועדת הבחירות סמכות לרפאו, ולערוך שינוים ברשימת המועמדים לכנסת. ברם, הנחות אלו אינן נכונות.

אשר להנחה לפיה בעת הגשת רשימת מועמדי הליכוד לכנסת, נפל ליקוי מחמת אי-עמידת הרשימה, או חלקה, בתנאי הוראות חוק הבחירות: חשש מפני ליקוי שכזה אכן עלה. אי לכך, פנתה הוועדה לליכוד ולעידן, והמליצה לו להסיר את מועמדותו. משבחר לקבל את המלצת יו"ר הוועדה ופרש מן המרוץ – התייתר הצורך לבחון האם אכן נפל פגם במועמדותו, ולהכריע בדבר. ממילא, לא נדרשה הוועדה לסעיף 62(ג) לחוק, ולא הוצע לליכוד לתקן את הרשימה, לרפא את הפגם הלכאורי. שנית, מניח בן סעדון כי אם נפל ליקוי כאמור, הרי שלוועדה מוקנית סמכות לרפאו. אלא שלמִקרא הוראת סעיף 62(ג) לחוק הבחירות, אנו למדים כי לא כך הם פני הדברים. ההוראה מופנית למפלגה ולבאי-כוחה. הם אֵלו אשר אמונים על הרשימה והרכבה, במידת הצורך גם על תיקונה; לא ועדת הבחירות, גם לא העומד בראשה. עמד על כך המשנה לנשיאה (כתוארו אז) השופט ס' ג'ובראן, בהחלטתו כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20: "הפכתי בדין ובעתירה חזור והפוך, ולא מצאתי מקור סמכות הנותן בידיו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית את הסמכות להתערב באופן סידור רשימת המועמדים לכנסת, ולקבוע כי מועמד פלוני זכאי או שאינו זכאי להיכלל ברשימה כאמור" (ה"ש 21/20 אמונה ויט (14.01.2015)). דברים דומים נאמרו בעניין נס:"נחה דעתנו כי אין לפרש את סמכותה של ועדת הבחירות המרכזית ככוללת סמכות לתקן את סדר המועמדים ברשימת מועמדים בשל שינוי הדירוג בהליכים הפנימיים במפלגה עצמה, לאחר שחלף המועד האחרון להגשת הרשימות" (פסקה 12). הנה כי כן, ועדת הבחירות לא תביא עצמה בנעלי המפלגה, לא תחליף את שיקול דעתה, לא תעצב את רשימתה. בענייננו מפלגת הליכוד בחרה במפגיע שלא להביע עמדה ברורה בסוגיה העומדת על הפרק, גם לא פנתה מיוזמתה לוועדה בבקשה לערוך שינויים ברשימתה. מפלגת הליכוד פרשה מצע משפטי, אך הותירה את ההכרעה לשיקול הדעת של יו"ר ועדת הבחירות, ולשיקול דעתו של בית משפט זה. בית המשפט מצדו לא יתערב בהליכים הפנימיים של המפלגה, בהרכב רשימתה, ובסדר המועמדים. "התערבותו של בית-המשפט בהליכים הפנימיים של מפלגות היא מצומצמת ביותר ושמורה למקרים מיוחדים" (ענייןנס, פסקה 14). צודקים ב"כ המשיבים בטענתם על כך שמהוראות סעיף 62א ביחד עם סעיף 57(ט2) לחוק הבחירות עולה, כי בחלוף המועד להגשת הרשימות לוועדת הבחירות המרכזית, שוב אין לאפשר למפלגה לעשות שינויים – דוגמת השינוי המבוקש כאן – ברשימת המועמדים. משאלו הם פני הדברים, הרי שרשימת הליכוד נותרת כבראשונה. הסדר נשמר. ראשון – ראשון; אחרון – אחרון. מפלגת הליכוד אינה מוסמכת עוד לערוך שינויים ברשימה, לבטח לא ועדת הבחירות. את אשר נכתב ברשימה שהוגשה – אין להשיב.

בן סעדון הוסיף וטען, כי בהתאם לאמור בעניין נס, במצבים דוגמת זה שלפנינו, מוסמכת ועדת הבחירות לערוך שינויים ברשימת המועמדים לכנסת, והפנה בהקשר זה לאמור שם: "נבקש להשאיר בצריך עיון את היקף סמכותה של ועדת הבחירות המרכזית לשנות את סדר המועמדים ברשימה, אפילו לאחר חלוף המועד האחרון להגשתה, בנסיבות שלא נדונו בפנינו. כך, למשל, מקרה שהוכח בו כי סדר המועמדים הוא תוצאה של זיוף או מירמה [...] כאמור, אין אנו מכריעים בשאלות אלו, והן מושארות בצריך עיון לעת מצוא" (סעיף 13).  נקבע במפורש גם על-ידי ועדת הבחירות כי עידן פעל בתום-לב. וממילא לא בזיוף עסקינן, גם לא במרמה. מכל מקום, עידן פרש, הסוגיה התייתרה. הכרעה בדבר סמכות הוועדה להתערב בסדר הרשימה במצבים מעין אלו, תיוותר אפוא לימים אחרים.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס - על פיגועי טרור, איראן וטראמפ

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com   

בג"צ דחה עוד עתירה להדחת בנימין נתניהו

בג"צ דחה עוד עתירה להדחת בנימין נתניהו

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בשתי עתירות שהוגשו בפניו, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בהרכב השופטים כבוד השופט מ' מזוז, כבוד השופטת ע' ברון, כבוד השופטת י' וילנר

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס - על פיגועי טרור, איראן וטראמפ

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com   

העותרות בעתירות היו התנועה למען איכות השלטון בישראל וחברת הכנסת לאה פדידה ואלו הופנו נגד ראש ממשלת ישראל, שר הבטחון, שר החוץ, שר הבריאות, היועץ המשפטי לממשלה ושר העלייה והקליטה

עניינן של העתירות דנן הוא בבקשותיהן של העותרות, התנועה למען איכות השלטון בישראל וחברת הכנסת לאה פדידה (להלן בהתאמה: התנועה למען איכות השלטון ו-חה"כ פדידה), כי בית המשפט יורה לראש ממשלת ישראל (להלן: ראש הממשלה), לפרוש מתפקידיו כשר הביטחון, שר החוץ, שר הבריאות וממלא מקום שר העלייה והקליטה, ולמנות שרים אחרים תחתיו; וכן כי תינתן הוראה למשיב 2, הוא היועץ המשפטי לממשלה, להנחות את ראש הממשלה לפרוש מתפקידיו כאמור.

בעתירותיהן טוענות העותרות כי כהונתו של ראש הממשלה כשר בארבעה משרדי ממשלה כאמור, פוגעת באינטרס הציבורי ובאמון הציבור ברשויות השלטון, מקשה על תפקודם של המשרדים האמורים, ואף עולה כדי חוסר סבירות קיצוני המחייב את פרישתו של ראש הממשלה מתפקידים אלה. זאת, בייחוד בשים לב להערות בית משפט זה בבג"ץ 3132/15 מפלגת יש עתיד בראשות יאיר לפיד נ' ראש ממשלת ישראל (13.4.2016), ולהתראת הבטלות אשר ניתנה שם.

בתגובתם המקדמית של המשיבים, כמו גם בהודעות מעדכנות אשר הוגשו מטעמם, צוין כי למן הגשת העתירות דנן אישרה הממשלה את מינויו של חבר הכנסת יריב לוין לתפקיד ממלא מקום שר העלייה והקליטה, חלף ראש הממשלה, ובהמשך לכך, אף מונה חבר הכנסת יואב גלנט לתפקיד האמור במינוי של קבע. כמו כן, צוין כי ראש הממשלה התפטר מתפקידו במשרד החוץ, וחבר הכנסת ישראל כץ מונה לתפקיד ממלא מקום שר החוץ תחתיו. נוכח האמור, וכן לאור הקדמת מועד הבחירות לכנסת ה-21, נטען כי חל שינוי מהותי בתשתית העובדתית שעליה מבוססות העתירות, וכי אין מקום לבררן בשלב זה. עוד נטען כי חה"כ פדידה לא פנתה אל המשיבים טרם הגשת עתירתה וכי התנועה למען איכות השלטון לא נתנה בידי המשיבים שהות מספקת להשיב לפנייתה לפני שהגישה את עתירתה, ומשום כך יש למחוק את העתירות גם מחמת אי מיצוי הליכים.  בנוסף, נטען כי דין העתירות להידחות אף לגופן.

בהמשך לכך, ביום 7.3.2019 הגישה התנועה למען איכות השלטון בקשה למשיכת עתירתה, תוך שמירת טענותיה לגופם של דברים, וכן ביקשה כי המשיבים יחויבו בתשלום הוצאותיה במסגרת ההליך דנן, בשל תרומתה של עתירה זו לשינוי מצבת השרים בממשלה כאמור. כמו כן, ביום 11.3.2019 הודיעה חה"כ פדידה כי היא מסכימה למחיקת עתירתה.

לנוכח האמור, ובהסכמת העותרות, החליט בג"צ שדין העתירות להימחק. כאמור לעיל, התשתית העובדתית העומדת בבסיס העתירות השתנתה באופן מהותי לנוכח העובדה שראש הממשלה חדל מלכהן כשר העלייה והקליטה וכשר החוץ, ולנוכח הקדמת הבחירות הקרבות לכנסת ה-21. במצב דברים זה, העתירות במתכונתן הנוכחית התייתרו, והן אינן רלוונטיות עוד.

בנוסף לאמור נקבע בבג"צ, כי יש להורות על מחיקת העתירות  אף מחמת אי-מיצוי הליכים, זאת לאור האמור בתגובתם המקדמית של המשיבים  כי חה"כ פדידה כלל לא פנתה אליהם עובר להגשת עתירתה (ראו: בג"ץ 8691/18 חרמון התנועה לשוויון זכויות ומנהל תקין נ' שר האוצר, פסקה 4 (17.12.2018); בג"ץ 331/19 מלכה נ' המרכז לגביית קנסות (24.1.2019), וכן כי התנועה למען איכות השלטון לא נתנה למשיבים הזדמנות מספקת לבחון את פנייתה (ראו: בג"ץ 2572/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הממונה על ההגבלים העסקיים, פסקה 3 (30.3.2017); בג"ץ 5781/18 י.ש.ל.ב קליניק בע"מ (מרכז רפואי הרברט סמואל) נ' משרד הבריאות, פסקה 3 (5.8.2018)).

סוף דבר: העתירות נמחקו על ידי בג"צ.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

נדחתה עתירה נגד תיאטרון בית לסין

נדחתה עתירה נגד תיאטרון בית לסין

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בעתירה שהוגשה בפניו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 7517/17 מיום 11.11.2018, שניתן על ידי השופטים נ' הנדל, ד' ברק-ארז וג' קרא.

העותר תבע את המשיבים בגין הפרת זכות יוצרים במחזה. העותר טען כי המשיבה 2 העלתה מחזה מאת המשיב 1, והמחזה הועתק ממחזה שחיבר העותר. בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו (כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי) דחה ביום 1.1.2017 את התביעה. נקבע כי גם אם קיים דמיון בין המחזות במוטיבים מסוימים, יש ביניהם הבדלים ניכרים בסגנון, בדמויות ובדיאלוגים המכוננים. משכך נקבע שהמחזה של המשיב 1 הוא יצירה נפרדת שאינה מפירה את זכויות העותר. בית המשפט המחוזי קיבל תביעה שכנגד שהגיש המשיב 1 נגד העותר בגין לשון הרע שפרסם כשהביא את טענותיו לפני גורמים שונים במשיבה 2.

העותר ערער על פסק הדין לבית המשפט העליון, והמשיב 1 הגיש ערעור שכנגד. ביום 11.11.2018 נדחה הערעור בעניין הפרת זכות יוצרים. בית המשפט הזכיר כי דיני זכויות יוצרים אינם מגינים על רעיונות, אלא על אופן הביטוי של הרעיון. עוד צוין כי ההבחנה בין רעיון לביטוי אינה חדה, אך במקרים מסוימים – כמו המקרה שלנו – אין "דמיון מעשי בין שתי יצירות", ולכל היותר יש ביניהן "קרבה רעיונית מסוימת". לשלמות התמונה יוער כי בית המשפט קיבל את ערעור העותר באשר לתביעת לשון הרע ודחה את הערעור שכנגד של המשיב 1.

מכאן הבקשה כעת. העותר טוען כי קביעות בית המשפט העליון בדבר הפרת זכות היוצרים סותרות הלכה שנפסקה בע"א 559/69 אלמגור נ' גודיק, פ"ד כד(1) 825, 829 (1970) (להלן: עניין אלמגור) ושאושרה בע"א 15/81 גולדנברג נ' בנט, פ"ד לו(2) 813, 820 (1982). נטען כי בעניין אלמגור נקבע סייג לכלל שזכות יוצרים אינה חלה על רעיון כשלעצמו: זכות יוצרים תחול על צירוף רעיונות בעלילה שמצא ביטוי מוחשי ביצירה. העותר טוען כי פסק הדין של בית המשפט העליון אזכר את הכלל שנקבע בעניין אלמגור בלי הסייג, ומשכך סטה מההלכה הפסוקה. עוד נטען כי הפסיקה בשאלה זו בערכאות הנמוכות אינה אחידה.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה הוא הגיע לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, בקשה לקיים דיון נוסף לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, תתקבל רק מקום שבפסק הדין מושא הבקשה נקבעה הלכה. על ההלכה להיות גלויה על פני פסק הדין, ברורה ומפורשת (דנ"א 790/06ענבר נ' יעקב (15.3.2006); דנ"א 3310/18 פלוני נ' מדינת ישראל – המשרד לביטחון פנים, פסקה 4 (5.8.2018)). בפסק הדין מושא העתירה לא קבע בית המשפט העליון הלכה בדבר ביטול הסייג שהעותר טוען לו, והוא לא ביקש לקבוע הלכה בעניין זה. הקביעה שהמחזה של המשיב אינו מפר את זכות היוצרים של העותר נשענה על היעדר דמיון מעשי בין ביטויי הרעיונות הקרובים במחזות, וצוין כי הקרבה הרעיונית היא לכל היותר "מסוימת". מסקנה זו נטועה בנסיבותיו הפרטניות של המקרה. משכך, אין הצדקה לקיים דיון נוסף בפסק הדין (דנ"א 4140/18 אבו חסן נ' מדינת ישראל – פקיד הסדר המקרקעין חיפה, פסקה 4 (4.7.2018)).

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ראש המשמרת הטריד שוטרת, ישב במאסר וישלם פיצוי למתלוננת

ראש המשמרת הטריד שוטרת, ישב במאסר וישלם פיצוי למתלוננת

בית המשפט העליון דחה בימים אלו ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים מ' פינקלשטיין - סג"נ, ל' ברודי ו-ר' אמיר) מיום 30.5.2018 בתפ"ח 24371-02-17, בגדרו נגזר על המערער עונש של 19 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי, והוא חוייב בתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 50,000 ₪.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

ענייננו במעשים שנעשו בלילה שבין יום 5.2.2017 ליום 6.2.2017. באותה עת, המערער היה שוטר במשטרת ישראל, ראש משמרת סיור. המתלוננת היתה חיילת בשירות חובה בצה"ל, ששובצה לתגבור של שוטרי הסיור. במהלך תגבורים אלו, החיילים המשובצים כפופים למרותם של שוטרי הסיור.

על-פי כתב האישום המתוקן, בליל המעשה ביקש המערער מהמתלוננת שתחליף את בן-זוגו לסיור. במהלך הנסיעה, הוציא המערער פילטר של סיגריה מפיה של המתלוננת, תחב את אצבעו לפיה, ומרח את רוקה על שפתיה. המתלוננת נעה לכיוון חלון המכונית במטרה להתרחק מהמערער, והלה שאל אותה האם היא "אוהבת אזיקים" והאם היא "אוהבת שוטרים קשוחים". בהמשך הנסיעה אמר המערער למתלוננת כי הוא רוצה "טעם טוב בפה", ומשהציעה לו מסטיק, ביקש ממנה את המסטיק שבפיה באומרו שמפיה "הכי טעים". בהמשך הנסיעה עצר המערער את הרכב המשטרתי בסמטה חשוכה וכיבה את האורות, תחב את ידו דרך צווארון חולצתה של המתלוננת לתוך חזייתה ומישש את חזה. המערער המשיך במעשיו חרף בקשת המתלוננת שיפסיק, תוך שהוא מלטף את בטנה ומותניה. המערער התיר את חגורתה של המתלוננת ואת כפתורי מכנסיה, תוך שהיא מבקשת שוב שיחדל ממעשיו, בציינה שיש לה חבר. המערער המשיך במעשיו, תחב בחוזקה את ידו לתחתוניה של המתלוננת, וליטף את איבר מינה. המתלוננת שבה וביקשה מהמערער שיפסיק. היא ציינה בשנית שיש לה חבר, שהמערער נשוי ואב לילדים, ואף הבטיחה למערער שלא תעשה דבר "שיפיל אותו" תוך שהיא ממשיכה לבקש שיחדל ממעשיו. כעבור זמן מה, חדל המערער ממעשיו, והציע למתלוננת שהשניים יעברו למושב האחורי. לאחר מכן המשיך המערער בסיור ועצר בתחנת אוטובוס, שם ביקש מהמתלוננת שלא תסבך אותו, באומרו כי עשה טעות וכי "זה לא היה צריך לקרות".

ביום 2.8.2017 הורשע המערער על-פי הודאתו, שניתנה במסגרת הסדר טיעון ללא הסכמה לעניין העונש, במיוחס לו לפי כתב האישום המתוקן: עבירה של מעשה מגונה בכוח (סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: החוק)), ועבירה של מרמה והפרת אמונים (סעיף 284 לחוק).

עיקרי גזר הדין של בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי עמד על עיקרי כתב האישום ועל התסקירים שהונחו לפניו. בתסקיר נפגעת העבירה צוין כי המתלוננת, בת 22 במועד עריכת התסקיר, גדלה במציאות חיים קשה ושמרה על תפקוד חיובי בתיכון ובצבא. תואר בתסקיר נזק קשה שנגרם לה ממעשי המערער. המתלוננת סובלת ממצוקה נפשית משמעותית ומהפרעה פוסט-טראומטית, שהובילו לשחרורה מצה"ל ולפגיעה בשירותה הצבאי. המתלוננת ניסתה לשלוח יד בנפשה מספר פעמים; היא אינה מצליחה לתפקד, מתבודדת בביתה ותלויה בסובבים אותה. בתסקירי שירות המבחן הנוגעים למערער צוין כי זו הסתבכותו היחידה בפלילים, והוא פנה באופן יזום ופרטי למטפל מורשה בעברייני מין. לא ניתנה המלצה לעניין העונש, למעט בקשה לפנות לביצוע הערכת מסוכנות ככל שירצה בית המשפט לבחון גזר דין שיקומי. בדוח שהתקבל מהמטפל המורשה אליו פנה המערער, צוין כי אין בו דפוסים של עברייני מין חוזרים או סטייה מינית, וכי מדובר בעבירות שאינן מתוכננות. צוין שהמערער הפנים את אחריותו לפגיעה במתלוננת, ואת השלכות מעשיו הקשות. הומלץ לאפשר את המשך הטיפול.

לאחר שנדרש לטיעוני ב"כ הצדדים לגבי העונש, פנה בית המשפט המחוזי לקביעת מתחם העונש ההולם. בית המשפט המחוזי עמד על הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות – הפגיעה באוטונומיה, בבטחונו הגופני והנפשי של הקורבן, ובשלום הציבור. בהמשך ניתח בית המשפט המחוזי את מדיניות הענישה הנהוגה ועמד על נסיבות המקרה שלפנינו – פער הגילאים המשמעותי בין המערער לבין המתלוננת; ניצול של יחסי מרות, כוח ושליטה, וניצול של האמון שנתנה המתלוננת במערער. צוין כי האירוע חד-פעמי, אך מצוי ב"רף הגבוה" של חומרה בעבירות מעין אלו, נוכח התעלמות המערער מבקשותיה החוזרות של המתלוננת שיחדל ממעשיו. בהתחשב באמור, ובפרט בנזק החמור שנגרם למתלוננת, נקבע מתחם העונש בגין העבירות בטווח שבין 15 לבין 36 חודשי מאסר בפועל. בבחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, עמד בית המשפט המחוזי על מצבו האישי של המערער; עברו הנקי הן מבחינה מקצועית, הן מבחינה אישית; הודאתו המהירה ללא קבלת הבטחות לעניין העונש, והבעת החרטה והאמפתיה כלפי המתלוננת; הרתמותו לתהליך טיפולי; הקשיים שחווים הוא ומשפחתו בעקבות המעשים הנדונים. אשר לשיקולי שיקום, סבר בית המשפט המחוזי שאין בהם כדי להצדיק סטייה לקולא ממתחם העונש שנקבע, אך יש להביאם בחשבון בקביעת העונש בגדרי המתחם. נוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי יש למקם את עונשו של המערער בשליש התחתון של מתחם העונש, וגזר על המערער 19 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו) ומאסר על תנאי. בנוסף חוייב המערער בתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 50,000 ₪.

מכאן הערעור.

עיקרי טענות הצדדים בערעור

המערער מלין על חלק ניכר מרכיבי גזר הדין. ראשית, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הורה על הערכת מסוכנות מינית, חרף הצעת שירות המבחן. בכך, לשיטת המערער, סתם בית המשפט המחוזי את הגולל על האפשרות לנקוט בגישה שיקומית. שנית, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעת מתחם העונש. לשיטתו, הרף התחתון של מתחם הענישה שנקבע תואם עבירות מין חמורות מאלו שבביצוען הודה המערער, ויש לקבוע את המתחם בעניינו בטווח שבין חודשי מאסר ספורים שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות, לבין 15 חודשי מאסר בפועל. המערער טוען כי היה על בית המשפט המחוזי לסטות מן הרף התחתון של מתחם הענישה בעניינו מטעמי שיקום, בהתאם להוראת סעיף 40ד(א) לחוק. בנוסף, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן די משקל לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, המטות את הכף לקולא: לקיחת האחריות וההודאה בעובדות כתב האישום המתוקן, מבלי שניתנה למערער הבטחה כלשהי לעניין העונש; נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער; הפגיעה הנפשית והכלכלית בו ובמשפחתו; תקופת המעצר שריצה המערער בפיקוח אלקטרוני; העדר עבר פלילי ועבודתו בשירות המדינה. לבסוף נטען כי הפיצויים שנקבעו הם בשיעור מופרז, ואולם המערער מוכן "בנפש חפצה לפצות את המתלוננת על חטאו" בסכום של 25,000 ₪, הוא הסכום שהופקד בקופת בית המשפט המחוזי.

בדיון שנערך לפני בית המשפט העליון, הלינה ב"כ המערער על כך שלא עמדו לנגד עיני בית המשפט המחוזי הערכת מסוכנותו המינית של המערער ותסקיר מטעם שירות המבחן, וטענה שבית המשפט המחוזי התעלם בגזר דינו משיקולי שיקום ומתהליך השיקום שעובר המערער. נטען כי מתחם העונש שנקבע הריהו מחמיר, והולם עבירות חמורות מאלו שבהן הורשע המערער, וכי בית המשפט המחוזי התעלם מתיקון כתב האישום בעניינו. ב"כ המערער הפנתה לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, בפרט למצבו האישי של המערער, ולהמלצת שירות המבחן. לשיטתה, אלו מצדיקים הקלה בעונשו של המערער, לעונש מאסר בפועל שניתן לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד הטלת צו מבחן. המערער שילם למתלוננת 35,000 ₪ על חשבון סכום הפיצוייםשחוייב בתשלומו. מנגד ביקש ב"כ המדינה שנדחה את הערעור, והדגיש את חומרת מצבה של המתלוננת ואת הנזקים שנגרמו לה בעקבות מעשי המערער. הודגשו נסיבות ביצוע העבירהואופיה הנמשך והאלים של ההתרחשות. אשר למתחם העונש שנקבע, הציג ב"כ המדינה פסיקה רלבנטית וטען שלא מתקיימת בנדון דידן סטייה ממדיניות הענישה הנהוגה. בנוגע להעדרה של הערכת מסוכנות בדיון בבית המשפט המחוזי, הודגש שממילא גזר הדין ניתן תחת ההנחה שרמת המסוכנות הנשקפת מהמערער היא נמוכה. אשר לשיקולי שיקום, נטען כי נוכח חומרת העבירה, והעדר נסיבות יוצאות דופן לצד השיקום, אין מקום לחרוג לקולא ממתחם העונש שנקבע. לבסוף נטען שאין מקום להתערבות בשיעור הפיצוי שנקבע, שאינו חורג מהמקובל, ועשוי אף לא להספיק לצרכי המתלוננת בעניין שלפנינו.

לקראת הדיון בערעור הורה העליון על הגשת הערכת מסוכנות מקצועית בעניינו של המערער, וזו הונחה לפנינו יחד עם תסקיר משלים מטעם שירות המבחן. המסקנות מהליך הערכת המסוכנות היו כי "רמת המסוכנות המינית הינה נמוכה". בתסקיר המשלים צוין כי המערער נתרם מתהליך הטיפול, ועשוי להיתרם מהמשכו. בשים לב לחומרת העבירות, הודגשו נסיבות חייו של המערער, הערכת המסוכנות הנמוכה, והתהליך הטיפולי שעובר. הומלץ להפחית את תקופת המאסר "לתקופה שניתן לשקול התאמתו לריצויה בעבודות שירות", לצד הטלת צו מבחן למשך 18 חודשים. בדיון היום, חזרה נציגת שירות המבחן על ההמלצה שניתנה בתסקיר המשלים מיום 17.9.2018, תוך הצעת האפשרות להוסיף לכך הליך של 'צדק מאחה' בעתיד.

דיון והכרעה

לאחר עיון בנימוקי הערעור ובגזר הדין של בית המשפט המחוזי, שמיעת טענות ב"כ הצדדים, ועיון בתסקיר המשלים ובהערכת המסוכנות המפורטת שהונחה לפני בית המשפט העליון, בא ההרכב שבדין לכלל דעה כי דין הערעור להידחות. התערבותה של ערכאת הערעור שמורה למצבים חריגים, כגון כאשר העונש שנגזר בערכאה הדיונית חורג בצורה משמעותית מהמקובל בנסיבות דומות (ע"פ 1242/97גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998)). לטעמנו, הנדון דידן אינו נמנה על מצבים אלו.

אין צורך להרחיב בדיבור על פגיעתן הרעה של עבירות המין. חומרתן קשורה בטבורה לפגיעה באוטונומיה של הקורבן, בגופו ובנפשו, ולכן נקבע לא אחת הצורך בענישה מחמירה ומרתיעה בגינן (ראו ע"פ 11100/08 שרעבי נ' מדינת ישראל, פסקה 33 (11.9.2011); ע"פ 9994/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (11.8.2008)). הדברים בולטים ביתר שאת בעניין שלפנינו: המתלוננת סובלת "ממצוקה נפשית קשה וממחשבות אובדניות, והיא אף עשתה ניסיונות לפגוע בעצמה"; מצבה "מעורר דאגה, וההערכה היא כי קיים סיכון גבוה להידרדרות נוספת"; "צפוי לה תהליך החלמה ושיקום ממושך" (פסקאות 15–17 לגזר הדין). מתחם העונש שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי מתחשב כראוי בנסיבות ביצוע העבירות, בהן בעיקר ניצול יחסי המרות, והנזק המשמעותי שנגרם למתלוננת. עיון בפסיקה מלמד כי מתחם העונש עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים של עבירות מעשה מגונה בכוח (ראו, למשל, ע"פ 4528/13 חלווה נ' מדינת ישראל (22.9.2014); ע"פ 6802/14 פלוני נ' מדינת ישראל (6.1.2015)), ובל נשכח כי המערער הורשע בעבירה נוספת של מרמה והפרת אמונים.

בית המשפט העליון קבע, כי העונש שהושת על המערער גם נשקל ונגזר כראוי. הגם שעונשו אינו מן הקלים, אין הצדקה להתערב בו. בית המשפט העליון אף ציין שלא נעלמו משיקוליו נסיבותיו האישיות של המערער, התהפוכות שעברו הוא ומשפחתו בעקבות מעשיו, ומאמציו להשתקם. ניכרים בו צער וחרטה על מעשיו. מעשיו הנדונים כאן, הם חריגים אצל המערער, ולא משקפים את אורחות-חייו. יחד עם זאת, על שיקולים אלו עמד בית המשפט המחוזי בפירוט ובחן אותם לעומקם. גם אם היה מקום להעתר לבקשת המערער ושירות המבחן ולהורות על ביצוע הערכת מסוכנות, הרי משזו הונחה לפנינו כעת, לא מצאנו שיש בה כדי לשנות מהמסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי; ודוק: בית המשפט המחוזי הגיע למסקנתו תחת ההנחה לטובת המערער "שמסוכנותו המינית נוטה להיות נמוכה" (פסקה 50 לגזר הדין), בדומה למסקנת הערכת המסוכנות שהונחה לפנינו. שיקולי השיקום שעליהם הצביע ב"כ המערער הובאו בחשבון בקביעת העונש, שלא בכדי הוצב בשליש התחתון של המתחם. על התהליך בו החל המערער יש לברך, אולם ניתן להמשיך בו גם בבית הסוהר .

אשר על כן, הוחלט לדחות את הערעור.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

נתנה טיפול ברפואה משלימה ללא תעודת הסמכה ולא תועמד לדין

נתנה טיפול ברפואה משלימה ללא תעודת הסמכה ולא תועמד לדין

בית המשפט העליון דחה בימים אלו עתירה להורות לפרקליטות להגיש כתב אישום כנגד אישה שהייתה חשודה בהתחזות ובניצול מצוקה. בית המשפט החליט לא להתערב בשיקולי התביעה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com  

המשיבה 2 (להלן גם: המשיבה) טיפלה בעותר ברפואה משלימה בשנים 1998–2012. ביום 8.5.2013 הגיש העותר תלונה במשטרת ישראל וטען בה כי המשיבה ניצלה את תלותו בה לצרכיה האישיים ופגעה בו, וכי היא הציגה עצמה כמרפאה בעיסוק אף שאינה מוסמכת לעסוק בתחום זה. בחקירתה באזהרה אישרה המשיבה כי היא טיפלה בעותר, אך הכחישה ניצול של מצוקתו ויחס בלתי ראוי. המשיבה טענה כי זה שנים רבות לא עסקה בריפוי בעיסוק, וכי לא הייתה מודעת לתיקון החוק המחייב תעודת הסמכה. לטענת המשיבה, בעקבות טענות העותר היא פעלה לתיקון התיאור שלה באתר האינטרנט של המוסד שהיא מלמדת בו.

לאחר שבחנה את כלל חומר הראיות וההיבטים המשפטיים, החליטה פרקליטות מחוז תל אביב ביום 16.12.2014 לסגור את התיק נגד המשיבה בשל חוסר ראיות מספיקות. בהמשך, ביום 10.2.2015, התקיימה פגישה בין נציגי פרקליטות המחוז ובין העותר ובא כוחו, ובה חזרו הראשונים על עמדתם. ביום 1.11.2015 הגיש העותר ערר וטען בו כי החקירה הייתה בלתי ממצה; כי לא נערך עימות בינו ובין המשיבה; וכי היה מקום להגיש כתב אישום נגדה בגין הצגת מצג מרמה בנוגע לריפוי בעיסוק. ביום 24.1.2016 דחתה פרקליטות המדינה את הערר. נקבע כי מהחומר הקיים בתיק ומטענות העותר עולה כי מערכת היחסים שהתקיימה בינו ובין המשיבה אינה עולה כדי עבירה פלילית. לעניין מצג המרמה נקבע כי המשיבה אינה עוסקת בתחום וממילא אין לה כוונה לעסוק בו בעתיד, וכי מערכת היחסים בין הצדדים אינה נוגעת לתחום.

להחלטה אחרונה זו מכוונת העתירה שהוגשה ביום 18.10.2018, קרוב לשלוש שנים לאחר דחיית הערר. לשיטת העותר, יש מקום להגיש כתב אישום נגד המשיבה, ולמצער לבצע פעולות חקירה נוספות. נטען כי אין די בחקירה אחת של המשיבה, וכי לא נערך עימות בין הצדדים. כמו כן, נטען כי ההחלטה מפלה על בסיס מגדר, שכן מקרה דומה שבו גבר היה מטפל באישה, היה זוכה ליחס שונה מן הרשויות. לטענת העותר, יש להתערב בהחלטה בשל הפגמים שנפלו בהתנהלות הפרקליטות ובשל הסכנה הנשקפת מהמשיבה למטופלים נוספים.

בתגובתה המקדמית טוענת המשיבה 1 כי דין העתירה להידחות על הסף, הן בשל העדר עילה להתערבות בהחלטתה, בהינתן הביקורת השיפוטית המצומצמת על החלטות מעין אלו; הן בשל השיהוי הכבד בהגשתה. לטענת המשיבה 1 דין העתירה להידחות אף לגופה, שכן אין בחומר הראיות די כדי לבסס חשד בפלילים המצדיק העמדה לדין.

לאחר עיון בעתירה ובתגובה המקדמית, בא בית המשפט העליון לכלל מסקנה כי דינה להידחות, בהעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטה נושא העתירה. כידוע, שיקול הדעת המסור לרשויות התביעה בהחלטה על העמדה לדין פלילי הוא רחב ביותר ולא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטות מעין אלו (בג"ץ 3045/18 מושקוביץ נ' מדינת ישראל – מחלקת עררים בפרקליטות המדינה, פסקה 4 (‏31.5.2018); בג"ץ 4967/16 קטש נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 5 (13.9.2016)). בהחלטה נושא העתירה נקבע כי אין מקום להתערב באי ההעמדה לדין, שכן בחומר הראיות אין ראיות מספיקות לביסוס חשד בפלילים. איני סבור כי השגות העותר על ההחלטה האמורה, ובכלל זאת טענותיו לגבי פעולות חקירה נדרשות לטעמו, מצביעות על חוסר סבירות קיצוני או פגם אחר המצדיק התערבות בפעולת רשויות התביעה, על פי אמות המידה המקובלות בהקשר זה.

בנפרד מהאמור העתירה נגועה בשיהוי כבד שנמדד בשנים. לדברי העותר, בתצהיר שהגיש בהתאם להחלטת העליון מיום 18.10.2018 שלפיה עליו להבהיר את השתהותו בהגשת העתירה, שיהוי זה נובע מהטלטלה שעבר. המשיבה עומדת על כך שעררו הוגש בשעתו על ידי בא כוחו הנוכחי, ולכן אין בתצהיר מיום 19.11.2018 הסבר של ממש למשך השיהוי. אולם גם נוסף לאמור יש לציין כי התצהיר שצורף בתמיכה לעתירה נחתם ואושר ביום 6.11.2017 ואין הסבר לפרק זמן של כשנה ממועד חתימת התצהיר להגשת העתירה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

הארוויזיון- תאגיד השידור הציבורי וחופש הביטוי ומה הקשר לבנימין נתניהו 100,000 ₪ ונטע ברזילי?

תאגיד השידור הציבורי וחופש הביטוי ומה הקשר לבנימין נתניהו  100,000 ₪  ונטע ברזילי?

בפסק הדין שניתן בימים אלו נקבע: "זכייתה המבורכת של נטע ברזילי בתחרות האירוויזיון, חסכה מאיתנו את הצורך להידרש לבחינת חוקיותו" של חוק התאגיד הציבורי.

למאמר של עו"ד נועם קוריס זכיית נטע ברזילי באירוויזיון, חסכה את הצורך לדון

בית המשפט העליון חייב גם את משרד ראש הממשלה, משרד התקשורת ומשרד האוצר ב 100,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, במסגרת מחיקת עתירה בדבר הפרדת חטיבת החדשות מהתאגיד הציבורי לתאגיד נפרד.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com  

בפסק דין שהתפרש על פני עשרות עמודים תיאר כבוד המשנה לנשיאה ח. מלצר את השתלשלות העניינים ואת העובדה שלאור תנאי התאגיד האירופאי ותיקון החקיקה בישראל בדיעבד לפי נורמות אלו, מתייתרת בפועל העתירה אך מוצדק להביע לגביה דעה ואף לזכות את מגישיה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורכי דינם.

בתאריך 02.09.2013 שר התקשורת באותה העת, חה"כ גלעד ארדן, מינה וועדה לבחינת המתווה לשידור הציבורי העתידי בישראל, שתפקידה היה לבחון את המתווה הראוי לרפורמה באופן הפעלתו של השידור הציבורי בישראל ולגבש המלצות בעניין זה. בראש הועדה עמד מר רם לנדס, שהינו איש תקשורת ותיק, והשתתפו בה נציגים ממשרדי התקשורת, האוצר והמשפטים, לצד נציגי ציבור (להלן: ועדת לנדס).

בתאריך 03.03.2014, ועדת לנדס הגישה את המלצותיה לשר התקשורת דאז (להלן: דו"ח ועדת לנדס), ואלה כללו, בין היתר, את ההמלצה לסגור את רשות השידור, שפעלה באותה העת מכוח חוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 ולהקים כתחליף לה, תאגיד שידור ציבורי אחר, אשר ייבנה באופן שיאפשר שידור ציבורי עצמאי ויעיל. בין יתר המלצותיה, ועדת לנדס עמדה על כך ששידורי החדשות הינם חלק אינטגרלי מהשידורים שתאגיד השידור הציבורי עתיד לכלול, וכי שידורים אלו מהווים את "ליבת העשייה של תאגיד השידור הציבורי". דו"ח ועדת לנדס הכיר גם בחשיבות של מניעת השפעה פוליטית על התאגיד ושידוריו.

על בסיס המלצותיה של ועדת לנדס ולאחר שנערכה עבודת מטה בעניין – הממשלה גיבשה הצעת חוק ממשלתית להקמת תאגיד שידור ציבורי חדש. בדברי ההסבר להצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014 (ה"ח הממשלה תשע"ד 706, 869) (להלן: הצעת החוק), נכתב כי מטרת החוק המוצע היא:

"להקים משדר ציבורי חדש, יעיל ועצמאי. תאגיד השידור הציבורי החדש יפעל לפי פרמטרים מקצועיים, ערכיים וכלכליים של מצוינות, חדשנות והוגנות".

בתאריך 26.05.2014, מליאת הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את הצעת החוק, וזו הועברה להכנה לקראת הקריאות השניה והשלישית – לוועדה פרלמנטרית מיוחדת שהוקמה לצורך כך. במקביל נוהלו דיונים מול ארגוני העובדים היציגים ברשות השידור, אשר בסופם נחתמו עמם הסכמי עקרונות, שהסדירו את פרישת עובדי רשות השידור ואת המעבר של חלק מהם לתאגיד השידור.

בתאריך 29.07.2014 אישרה מליאת הכנסת בקריאה שניה ושלישית את חוק השידור הציבורי ובתאריך 11.08.2014 החוק פורסם ברשומות.

תאגיד השידור הוקם, כאמור, מכוחו של החוק (ראו: סעיף 2 לחוק). תאגיד השידור מחזיק בחברות זמנית באיגוד השידור האירופי (ה-EBU; להלן: איגוד השידור האירופי) החל מיום הקמתו.

חוק השידור הציבורי קובע כי תאגיד השידור יופקד, בין היתר, על שידורי חדשות. כך, סעיף 7(ג) לחוק מורה כדלקמן:

"תאגיד השידור הציבורי יספק תוכן חדשותי ותוכן בענייני היום באופן מקצועי, הגון, אחראי, עצמאי, ביקורתי, נטול פניות ואמין, בשקיפות ותוך הפעלת שיקול דעת עיתונאי ונאמנות לאמת העובדתית ולחובת הדיווח לציבור".

בין יתר הוראות החוק, נקבעו הוראות שמבטיחות את עצמאותו של תאגיד השידור ואת אי-תלותו בדרג הפוליטי. כך, למשל, נקבע כי האורגנים של תאגיד השידור יהיו בין היתר: מועצת התאגיד והמנהל הכללי, שדרכי בחירתם יבטיחו את עצמאותם.

יצוין כי נגד חוק השידור הציבורי הוגשה עתירה לבית משפט זה (ראו: בג"ץ 6133/14 גורביץ נ' מדינת ישראל (26.03.2015) (להלן: עניין גורביץ)), שבמסגרת פסק הדין שניתן בה נקבע כי החוק, בנוסחו דאז, הוא חוקתי.

לאחר חקיקת החוק, התעכבה התגבשותו של תאגיד השידור ומועד "העלייה לאוויר" שלו נדחה פעם אחר פעם בצווים ובתיקוני חקיקה מרובים (שישה במספר), שאין כאן המקום לפרטם. הדחיות הרבות, הן בהליכי המינוי של אורגני התאגיד והן במועד "העלייה לאוויר" ותחילת השידורים, הובילו, בין היתר, גם לעתירות של גורמים שונים שביקשו מבית משפט זה להורות לגורמים הרלבנטיים לקיים את הוראות החוק (ראו: בג"ץ 5819/15 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ' שר התקשורת (20.06.2016), בגדרו נתבקש צו שיורה לשר התקשורת לפתוח בהליך מינויים של חברי מועצת התאגיד; בג"ץ 8893/16 כבל נ' שר התקשורת (08.01.2017), בו בית המשפט התבקש לחייב את ראש הממשלה, בתפקידו כשר התקשורת, ואת שר האוצר להורות על הקדמת יום התחילה לתאריך 01.01.2017 על-פי סמכות שהייתה נתונה להם במועד הגשת העתירה).

מועצת התאגיד, שהתמנתה בינתיים, התכנסה לראשונה רק בחודש מאי 2016, ומאז היא זומנה לעוד עשרות ישיבות שבהן נידונו נושאים שונים, וביניהם: לוחות השידורים; מצבת כוח האדם של התאגיד; המבנה הארגוני של התאגיד; תקציב התאגיד ותכנית העבודה; דו"חות כספיים ועוד. כמו כן התקיימו כמאה ישיבות של ועדות המשנה השונות של מועצת התאגיד.

זאת ועוד – מאז חקיקת חוק השידור הציבורי בשנת 2014 גויסו לשירות תאגיד השידור מאות עובדים עבור כל תחומי פעילותו, ובהם: טלוויזיה, רדיו ודיגיטל, לצד מינוי שדרה ניהולית בתחומי התוכן. כן מונו לתאגיד השידור מנהלים על פי דרכי המינוי שנקבעו בחוק. מהלכים אלו הובילו לכך שבעת הגשת העתירות שבפנינו הועסקו בתאגיד 759 עובדים, כאשר מתוכם כ-630 עיתונאים, ומתוך קבוצה זו כ-276 עובדים הועסקו במסגרת חטיבת החדשות.

בחודש מאי 2016, התאגיד החל להפיק ולשדר תוכן באמצעות המִרְשֶׁתֶת, וזאת באמצעות דסק דיגיטלי ודף פייסבוק, אשר במסגרתם שודרו התכנים. במהלך שנת 2017, תחנות הרדיו של התאגיד החלו לפעול, וכן נפתחו פלטפורמות תוכן אינטרנטיות שונות (כגון: דפי טוויטר, אינסטגרם וכו').

בתאריך 29.11.2016 מועצת התאגיד אישרה את המלצות ועדת הכספים וההתקשרויות של התאגיד ואישרה את תקציב התאגיד לשנת 2017. לאחר מכן, בתאריך 13.12.2016 מועצת התאגיד אישרה את מצבת כוח האדם ואת המבנה האירגוני של התאגיד ובתאריך 28.03.2017 מועצת התאגיד אישרה את הדו"חות הכספיים של התאגיד לשנים 2016-2015, לצד אישור מינוי מבקרת הפנים של התאגיד.

תחילת התגבשותו וחקיקתו של תיקון מס' 8

בתאריך 30.03.2017, לשכת ראש הממשלה הודיעה כי ראש הממשלה ושר האוצר, בשיתוף עם ממלא מקום שר התקשורת ובאישור היועץ המשפטי לממשלה – גיבשו מתווה שלפיו התאגיד יפוצל, כך שחטיבת החדשות בתאגיד תבוטל ובמקומה יקום תאגיד חדשות עצמאי, הוא תאגיד החדשות.

בניגוד לסד הזמנים המרווח שאפיין את הטיפול הממשלתי והחקיקתי בעניינו של תאגיד השידור בתקופה שנסקרה לעיל (שבה מועד תחילת שידוריו של התאגיד נדחה כאמור, במצטבר, בלמעלה משנתיים ימים) – הליכי החקיקה הנוגעים לפיצולו של התאגיד נערכו במהירות רבה.

בתאריך 27.04.2017, כשלושה ימים בלבד לפני מועד תחילת השידורים, כפי שנקבע בתיקון מס' 5 לחוק – חוקק חוק השידור הציבורי (תיקון מס' 7), התשע"ז-2017 (להלן: תיקון מס' 7), ובו נקבע כי יום תחילת שידורי התאגיד יידחה לתאריך 15.05.2017. בדברי ההסבר לתיקון מס' 7 נכתב כי תכלית התיקון האמור היא להקנות לממשלה פרק זמן שבו היא תוכל לקדם תיקון חקיקה רחב שבמסגרתו תשונה מתכונת ההפעלה של השידור הציבורי.

בתאריך 10.04.2017 פורסם תזכיר תיקון מס' 8 להערות הציבור – עד לתאריך 01.05.2017.

בתאריך 03.05.2017, נתקבלה החלטת הממשלה מס' 2623, בגדרה אושרה טיוטת תיקון מס' 8, וועדת השרים לענייני חקיקה הוסמכה לאשר את נוסחו, על דעת הממשלה. עוד באותו היום, תיקון מס' 8 הונח על שולחנה של מליאת הכנסת לצורך הצבעה עליו בקריאה ראשונה.

כבר למחרת היום, בתאריך 04.05.2017, מליאת הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את תיקון מס' 8, לאחר דיון שארך כ-23 דקות בלבד.

לצורך הכנתו של תיקון מס' 8 להצבעה בקריאה שניה ושלישית, הוחלט בוועדת הכנסת, שתוקם ועדה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הכנסת שתעסוק בהכנת התיקון לקריאות הנ"ל (להלן: הוועדה המיוחדת). בראש הוועדה המיוחדת מונה לעמוד יו"ר הקואליציה באותה העת, חה"כ דוד ביטן.

הוועדה המיוחדת קיימה שלושה דיונים בעניינו של תיקון מס' 8 – בתאריכים: 07.05.2017, 08.05.2017 ו-09.05.2017. לאחר מכן, בתאריך 11.05.2017 – ארבעה ימים בלבד לפני מועד תחילת שידוריו של תאגיד השידור, כפי שנקבע בתיקון מס' 7 – מליאת הכנסת אישרה את תיקון מס' 8 בקריאה שניה ושלישית.

בתאריך 14.05.2017, בשעות אחר הצהריים, תיקון מס' 8 פורסם ברשומות, כאשר יש לציין כי על-פי נוסחו של תיקון מס' 8 ושאר הוראות החוק – תאגיד השידור ותאגיד החדשות היו אמורים להחל בשידוריהם כבר בתאריך 15.05.2017, דהיינו ארבעה ימים בלבד, לאחר מועד אישורו של התיקון בקריאה שלישית ויום אחד בלבד לפני העלייה הצפויה "לאוויר".

בינתיים הוגשו עתירות לבג"ץ כנגד תיקון מס' 8 והליכי חקיקתו (וזאת לצד עתירות נוספות, שהיו תלויות ועומדות כאמור באותו הזמן, ונמחקו לאחר מכן), והדיון בהן נקבע לתאריך 15.05.2017 (העתירה ב-בג"ץ 2996/17 הוגשה עוד בתאריך 03.04.2017, ונסבה, לפני תיקונה, על נוסחו של החוק באותו המועד. העתירה ב-בג"ץ 3908/17 הוגשה בתאריך 11.05.2017).

בתאריך 14.05.2017 – לאחר שעיינו בבקשות להוצאת צווי ביניים שהוגשו יחד עם העתירות ב-בג"ץ 2996/17 וב-בג"ץ 3908/17 הנ"ל – חבריי, השופטים: י' עמית ו-נ' סולברג ואנוכי (להלן: ההרכב המקורי), הורינו כי כניסתו לתוקף של תיקון מס' 8, ושל כל פעולה אחרת בהקשר אליו – תושהה עד להחלטה אחרת שתתקבל לאחר הדיון בעתירות אלו, שנקבע למחרת היום.

בתאריך 15.05.2017 נערך דיון בעתירות ב-בג"ץ 2996/17 וב-בג"ץ 3908/17 (יחד עם עתירות נוספות שהיו תלויות ועומדות כאמור בקשר לחוק בנוסחו המקורי והתייתרו בנסיבות) – זאת בפני ההרכב המקורי. בסופו של אותו יום הוצא צו-על-תנאי בעתירות אלו, וזה הורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יבוטל תיקון מס' 8, למעט הוראות סעיפים סעיף 23(ג) ו-98יא שבו, מחמת כך שיש בתיקון:

"פגיעות בזכות לחופש הביטוי של תאגיד השידור הציבורי והאורגנים שלו, בזכותם לקניין וכן פגיעות בחופש הביטוי, בחופש העיסוק ובזכות ההתארגנות של העיתונאים, בצד פגיעות במרקם הדמוקרטי ובחופש הביטוי של הציבור על היבטיו השונים, והכל מבלי שתתקיימנה לגבי פגיעות אלו הוראות "פיסקאות ההגבלה" שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובסעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק (לרבות דרישות התכלית והמידתיות) ונוכח פגמים שנפלו בהליכי החקיקה המואצים שנערכו לקראת תיקון מס' 8 ואשר בגדרם הוקנו סמכויות לכונס הנכסים הרשמי (בניגוד לחוות דעתם של גורמי הייעוץ המשפטי בכנסת)".

עוד נקבע, כי הדיון בהתנגדות לצו-על-תנאי שהוצא – ייערך בפני הרכב מורחב, על-פי החלטת הנשיאה וכי הצו הארעי שהוצא בעתירות יוארך כצו ביניים עד למתן פסק דין במכלול, למעט ביחס לסעיפים שלגביהם לא הוצא צו-על-תנאי כאמור לעיל.

זה המקום לציין כי מאז הוצא צו הביניים ולמצער עד לביטולו של תיקון מס' 8 (שיתואר להלן) – התנהלו שידורי התאגיד, "שעלה לאוויר", מכוח צו הביניים האמור.

בתאריך 07.11.2017 נערך דיון בהתנגדות לצו-על-תנאי שהוצא – בפני הרכב מורחב. בתום הדיון, לאחר שמיעת טיעונים של באי-כוח כלל הצדדים, הצענו לממשלה ולכנסת לשקול שינוי בעמדתם, והורינו להם לעדכן בכך את בית המשפט תוך שבועיים ימים.

בתאריך 23.11.2017 מסרו באי-כוח הממשלה והכנסת לבית המשפט כי לאחר שנערכו התייעצויות בנוגע להצעת בית המשפט הנ"ל, הן במשרד התקשורת והן עם הגורמים הרלבנטיים בכנסת – אין כוונה ליזום תיקון חקיקה בעניין תיקון מס' 8.

בתאריך 28.06.2018 עודכנו שופטי העליון על-ידי באי-כוחה של הממשלה כי בתאריך 26.06.2018 התקיים דיון בראשות ראש הממשלה ובהשתתפות: שר התקשורת, שרת התרבות והספורט ושר התיירות ובנוכחות היועץ המשפטי לממשלה, בנוגע להשלכות האפשריות של פיצול תאגיד החדשות מתאגיד השידור על חברותו של תאגיד השידור באיגוד השידור האירופי, ומשכך על אפשרות קיומה של תחרות "האירוויזיון" בישראל בשנת 2019 (זאת לאחר שישראל זכתה בתחרות "האירוויזיון" לשנת 2018, וככזו ניתנה לה האפשרות לארח את אירוויזיון 2019 בארץ). עוד עודכנו כי בתום הדיון האמור סיכמו ראש הממשלה והשרים שנכחו בדיון לפעול ללא דיחוי לתיקון חקיקה באופן שיבטל את הקמתו של תאגיד החדשות, בנפרד מהתאגיד. הטעם לכך היה נעוץ בתקנון איגוד השידור האירופי, שאיננו מאפשר לגופי השידור החברים בו לפצל בין שידורי החדשות לבין שאר התכנים הכלולים בו.

בנסיבות אלו, ביקשו באי-כוחה של הממשלה, ולעתירה זו הצטרפה גם באת-כוחה של הכנסת, כי נדחה את מתן פסק דיננו בעתירות שלפנינו עד שהליכי החקיקה המוצעים יבשילו.

חרף עמדתם של חלק מן העותרים והמשיבים, שגרסו כי על-אף הליכי החקיקה האמורים, בשלה העת למתן פסק דין בעתירות שלפנינו, הורינו, בתאריך 15.07.2018 לבאי-כוחן של הממשלה והכנסת לעדכן את בית המשפט בדבר הליכי החקיקה האמורים עד לתאריך 26.11.2018.

בתאריך 19.07.2018 התקבל בכנסת חוק השידור הציבורי (תיקון מס' 8) (תיקון), התשע"ח (להלן: התיקון לתיקון מס' 8), אשר ביטל את מרבית הוראותיו של תיקון מס' 8 ובכללן את הקמתו של תאגיד החדשות, שיפעל בנפרד מתאגיד השידור. עם זאת, מקצת מהוראותיו של תיקון מס' 8, שעניינן בקליטה של עובדים של רשות השידור לשעבר בתאגיד השידור ובאפשרות של הפצת תכני השידור הציבורי ברשתות נפרדות של "קול ישראל" המיועדות לשידור תכנים בשפות הרווחות בישראל, וכן לאוכלוסייה החרדית ובנושא מורשת ישראל – הושארו בתוקפן גם במסגרת התיקון לתיקון מס' 8. בתאריך 26.07.2018 התיקון לתיקון מס' 8 פורסם ברשומות.

בתאריך 26.11.2018 באי-כוח הממשלה והכנסת עדכנו את בית המשפט בדבר חקיקתו של התיקון לתיקון מס' 8 וטענו כי נוכח ביטולן של מרבית הוראות תיקון מס' 8, העתירות ב-בג"ץ 2996/17 וב-בג"ץ 3908/17, אשר תקפו את עצם הכוונה לפצל את תאגיד החדשות מתאגיד השידור – התייתרו, לגישתם, בנסיבות.

כבוד השופט י. עמית התייחס עוד לחשיבותה של עיתונות חופשית במדינה דמוקרטית, ועל כך ששידור ציבורי צריך להיות עצמאי ומשוחרר מהתערבות פוליטית-שלטונית חיצונית  ודומה שעל כך אין חולק.

לפי כבוד השופט עמית, הבחינה החוקתית נעשית על ידי בית המשפט בשלושה שלבים: האם קיימת פגיעה בזכות חוקתית; האם הפגיעה עומדת בפסקת ההגבלה; ומה הסעד החוקתי המתאים. זכייתה המבורכת של נטע ברזילי בתחרות האירוויזיון, חסכה מאיתנו את הצורך להידרש לבחינת חוקיותו של תיקון מס' 8. אסתפק אפוא בהערה כי בהיבט של הבדיקה החוקתית, השאלה המרכזית שעמדה לטעמי לדיון היא השלב הראשון - האם התיקון פגע בזכות חוקתית? זאת, מאחר שאם היינו מגיעים לשלב השני של בחינת פסקת ההגבלה, הרי שהמשיבים התקשו עד מאוד להסביר את התכלית שבבסיס תיקון מס' 8, והתיקון לתיקון מס' 8 אך יוכיח. לכן, אותיר בצריך עיון את השאלה אם קיימת "מקבילית כוחות" בין השלבים השונים של בחינת חוקיות החוק. קרי, האם בהיעדר תכלית כלשהי לחוק, ולמיצער, היעדר תכלית ראויה, יש כדי להנמיך את הרף הנדרש לצורך השלב הראשון של בחינת הפגיעה בזכות החוקתית.

כבוד השופט נועם סולברג ציין, כי זכייתה של ישראל בתחרות האירוויזיון 'טרפה את הקלפים', והובילה לבסוף לביטול מרבית הוראותיו של תיקון מס' 8, כפי שציינו חבריו. ממילא התייתר הצורך לדון בסוגיה המרכזית שהונחה בנושא – פיצולו של תאגיד השידור הציבורי, והקמת תאגיד חדשות בנפרד ממנו.

כבוד השופטת ד' ברק-ארז הוסיפה שהיא מסכימה לפסק דינו של המשנה לנשיאה ח' מלצר, ולנוכח דבריו החשובים בעניין השידור הציבורי ביקשה להוסיף בהקשר לחופש הביטוי, שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה, מאחר שבלעדיו עלול המנגנון הדמוקרטי עצמו לצאת פגום. לא בכדי קבע בית משפט זה כבר לפני שנים רבות כי "בלא דמוקרטיה אין חופש ביטוי ובלי חופש ביטוי אין דמוקרטיה" (בג"ץ 14/86 לאור נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות, פ"ד מא(1) 421, 433 (1987)). כיצד יוכלו אזרחים לגבש דעות ואף להצביע אם התהליך של זרימת המידע אליהם הוא חסר או מוטה? חופש הביטוי, במובן זה, ועמו גם חופש העיתונות, הם אמצעים מרכזיים להכרה והערכה של עמדות. הם מאפשרים שיח ציבורי עשיר ופתוח, ומקדמים במובן הרחב את תכליותיו של המשטר הדמוקרטי, המבוסס על עקרונות של השתתפות ושקיפות (להרחבה, ראו: ראם שגב חופש הביטוי – הצדקות וסייגים 148-124 (2008); אהרן ברק כבוד האדם – הזכות החוקתית ובנותיה 717-715 (2014); ברק מדינה דיני זכויות האדם בישראל 441-440 (2016)).

כבוד השופט מזוז הוסיף, כי נוכח היותו של חופש הביטוי אחת מזכויות היסוד הבסיסיות ביותר, בלעדיה איין, בחברה דמוקרטית, ומאחר וחופש הביטוי מהווה גם תנאי הכרחי ללגיטימיות מנגנון הכרעת הרוב Ronald Dworkin, Justice for Hedgehogs 372 (2011)) ), נוטה אני לדעה, אף שהדבר אינו טעון עוד הכרעה בענייננו, כי מוטלת חובה על המדינה להבטיח קיומו של שידור ציבורי כזה, הן במובן של עצם קיומו של שידור ציבורי והן במובן של הבטחת עצמאותו העיתונאית מהשפעות חיצוניות - פוליטיות או כלכליות. שידור ציבורי בלתי תלוי הוא אפוא חלק מסל שירותים בסיסיים שעל מדינה דמוקרטית לספק לאזרחיה כדי להבטיח את זכותם לחופש ביטוי.

כבוד השופט נ. הנדל ציין, כי לנוכח חשיבותו של חופש הביטוי הפוליטי בחברה יהודית ודמוקרטית, חלק מחבריו הביעו – בגדר למעלה מן הצורך – עמדות עקרוניות (ולעיתים גם קונקרטיות) ביחס למעמדו של השידור הציבורי, חקיקתית ומשפטית. על רקע זה, מצא הוא לנכון להעיר מספר הערות. והזכיר כי בפועל לא בית המשפט לא נדרש להכריע בעתירות לגופן, ונדמה כי אם הכרעה כזו הייתה נדרשת, ניתוח הסוגיות החוקתיות שהעלו העתירות היה רחב יותר, עשיר יותר, שיטתי יותר וצועד במסלול המחייב בבחינת עתירה חוקתית, על כל חלקיו.

השופט ג' קרא הסכים לחוות דעתו של המשנה לנשיאה ח' מלצר ולהערותיו של השופט מ' מזוז, שחידדו שניהם את חשיבותו של שידור ציבורי מקצועי בלתי תלוי כמרכיב חיוני לשמירה על חופש הביטוי בחברה דמוקרטית.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

עתרה 8 פעמים לבג"צ ותשלם קנס לאוצר המדינה

עתרה 8 פעמים לבג"צ ותשלם קנס לאוצר המדינה

לאחר 7 עתירות של הגב' פופוביץ לבג"צ, נדחתה עתירתה השמינית והיא תשלם הוצאות לאוצר המדינה

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com  

בהחלטת בית המשפט שנכתבה על ידי כבוד השופט ע. פוגלמן נקבע שהעותרת פנתה לבית משפט העליון בפעם שמינית (ראו בג"ץ 4173/16 פופוביץ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 3 (12.9.2016) (להלן: פסק הדין בעתירה 7)) בבקשה לבטל פסק דין שנתן בית הדין הארצי לעבודה על דרך הפשרה. פסק הדין ניתן לפני למעלה מ-20 שנה, והוא עסק בפיצויי פיטורים לעותרת ממוסד לימודי של המשיבים. הפיצויים שולמו לה (פסק הדין בעתירה 7, פסקה 2). עד כמה שאפשר להבין, אין בעתירה זו טענות שהן (או דומותיהן) לא נשמעו בעבר. כפי שצוין בפסק הדין בעתירה 7, בית משפט זה יתערב בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה רק במקרים נדירים, שיש בהם סוגיה עקרונית ובעלת השפעות רוחב, ושורת הצדק מחייבת התערבות (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)) – וענייננו אינו נמנה עם מקרים אלה. ועוד בדומה לאמור שם, הפניות החוזרות ונשנות של העותרת לערכאות שיפוטיות לאורך השנים באותו עניין מעידות על האופי הקנטרני והטורדני של העתירה (בג"ץ 4047/05 פרחי נ' שר הפנים (28.6.2005)). בשל כל אחד מטעמים אלה יש לדחות את העתירה על הסף.

בית המשפט העליון קבע אם כן, שהעתירה נדחית על הסף ושהעותרת תשלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 5,000 ש"ח.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.